חוב עולמי: מי הבעלים של העולם?

ה- ECB מציף את השווקים בכסף טרי. למרבה הצער, הכסף לא מגיע לצריכה או להשקעות. זה זורם על פני הכלכלה הריאלית ומגיע לשוק המניות, בנדל"ן ובאגרות חוב ממשלתיות.

ברחבי העולם צברו חברות, מדינות ומשקי בית חובות שלעולם לא יוכלו לפרוע. רמות החוב העולמיות של מדינות וחברות הינן אפוא גבוהות משמעותית כיום (בהשוואה לתוצר המקומי הגולמי בתוצר) כפליים מכפי שהיו לפני המשבר הכלכלי בשנת 2008. עלויות התוצאה בצורת ירידת הכנסות ממסים, תוכניות גירוי כלכליות וחבילות הצלה בנקאיות מורגשות בבירור. מדובר בעיקר במדינות העשירות ביותר שצברו את הררי החוב הגבוהים ביותר. ה קרן המטבע הבינלאומית על פי ארה"ב, סין ויפן הן בין המדינות החובות ביותר והן לבדן מהוות יותר ממחצית החוב העולמי. אבל המדינות המתעוררות גילו גם חיים על המשאבה.

זה לא מדאיג במיוחד?

פרופ 'דורותי שפר, מנהלת המחקר של המחלקה לשווקים פיננסיים ב המכון הגרמני למחקר כלכלי (DIW) בברלין רגועה יותר מהמצב. לדבריה, חוב ציבורי בלבד אינו גורם לדאגה, אלא משהו "טבעי לחלוטין" במערכת כלכלית. עבור שפר, החוב שנצבר הוא בעיקר תוצאה של המשבר הכלכלי העולמי וסימן לכך שהבנקים המרכזיים הציפו את השווקים בכסף. לדבריה, המצב רק מסוכן כאשר למשל משבר נדל"ן פוגש באבטלה גבוהה.
ריצ'רד גריבסון, כלכלן ב מכון וינה להשוואות כלכליות בינלאומיות (wiiw), חושב שאנשים - במיוחד במדינות דוברות גרמנית - מודאגים יותר מדי מרמות החובות. גריבסון אמר כי "החוב הופך לבעיה תלוי בגורמים רבים אחרים, כמו צמיחה כלכלית נומינלית, הריבית האפקטיבית, מגמות דמוגרפיות או הבשלות הממוצעת של מכשירי החוב".

חוב עולמי - אין סיבה לחסוך?

למעשה, נראה שיש חשיבה מחודשת בקרב כלכלנים בעשור האחרון בנוגע לחובות בר-קיימא. אמנם הייתה פעם וודאות שחובות ממשלתיים מוגזמים יפגעו בצמיחת הכלכלות, אולם כיום מונחות מדיניות הצנע כבלם בהשקעה וצמיחה. אוליבייה בלנארד, נשיא לשעבר האיגוד הכלכלי האמריקניכשאמר בתחילת השנה בנאום הפרידה שלו: "כל עוד הריבית הריאלית על הלוואות נמוכה משיעור הצמיחה, אין שום סיבה כספית לחסוך. מכיוון שרמת החוב גם נמסה כמו כדור שלג בטמפרטורות קלות פלוס ”.

קרן המטבע הבינלאומית הצהירה גם בדו"ח היציבות האחרון שלה כי המערכת הפיננסית העולמית הפכה ללא ספק לבטוחה יותר מאז המשבר הכלכלי והפיננסי. הוא מציין כי בנקים ברחבי העולם נאלצו על פי החוק להגדיל את יחסי ההון ואת יתרות הנזילות שלהם, לשפר את ניהול הסיכונים שלהם וכפופים לתקנות, רגולטורים ובדיקות קיצון חדשות.
העובדה שמדינות מאבדות את מדיניותן הפיסקלית ואת הבנקים המרכזיים באמצעות ניסיונותיה להחיות את הכלכלה עקב רמת החובות הגבוהה אינה נראית ממלאת תפקיד משמעותי.

חוב עולמי - מי הבעלים של המדינות בדיוק?

החדשות הטובות הן שמאחורי כל חבות יש גם הון, ובאופן אידיאלי גם צריכה או השקעה. אבל לא כל כך קל לקבוע מי ייהנה מזה. מצד אחד, אין ספריית בעלי מניות לאגרות חוב ממשלתיות, ומצד שני מדינות נוטלות לרוב "הלוואה" מאלפי משקיעים רבים בו זמנית עם אג"ח, שממשיכים לסחור איתה. אולם בגוש האירו נאסף הבנק המרכזי של אירופה (ECB) נתונים בשקידה כדי לקבל לפחות תובנה לגבי מבנה בעלי המניות של 19 מדינות האירו.
זה מקל לראות למי 'שייכות' מדינות האירו: שתי חמישיות לבנקים וכמעט חמישית למדינות זרות וחברות ביטוח. אגב, שני שלישים מהמדינה האוסטרית 'שייכים' למדינות זרות ורבע לבנקים.
פרופסור שפר רואה במבנה המימון הזה סולידי יחסית, מכיוון שבנקים וחברות ביטוח הם קבוצת משקיעים אמינה עבור המדינות. בנקים בתורם זקוקים להזדמנויות השקעה יציבות עם ריביות קבועות. "מה שמדאיג אותנו כלכלנים הרבה יותר זה העובדה שהבנקים משקיעים יותר ויותר באגרות חוב ממדינות שלהם", אמר שפר.
אכן, אגרות החוב הממשלתיות נהנו מפופולריות רבה מאז משבר המעקב העולמי והאירופי. זה לא רק מכיוון שהם מקלט בטוח למשקיעים, אלא מעל לכל כי הבנקים אינם צריכים להפריש הון עבור זה.
הם פופולריים במיוחד בבנק המרכזי האירופי, שרוכש מאז 2015 איגרות חוב ממדינות באזור האירו. הנפחים השתנו בין 15 ל -60 מיליארד יורו - חודשי, שים לב. "ה- ECB מנסה להגביר את הצריכה והאינפלציה בשנים האחרונות, אך הוא לא ממש הצליח. עם זאת, מה שהיא הצליחה לעשות היא להבטיח יציבות ", אומר ריצ'רד גריבסון.

איפה הכסף הטרי?

בשילוב עם מדיניות הריבית האפסית שלה, ה- ECB מציפה את השווקים בכסף טרי. אבל איפה הכסף הזה? החלק העובד והלא-עשיר באוכלוסייה רואה בכך מעט מאוד. נהפוך הוא: חלק ניכר מאזרחי האיחוד האירופי נמצאים בסיכון לעוני וסובלים ממחסור בדיור (17 אחוזים). אנשים ומשפחות משכילים היטב מתקשים למצוא דיור בר השגה. בנוסף, הגברת הלאומיות, העוינות כלפי האנשים והאיחוד האירופי נותנים תובנה לגבי מצב הרוח הכללי והביטחון של אוכלוסיית אירופה.
למרבה הצער, הכסף לא מגיע לצריכה או להשקעות. זה זורם על פני הכלכלה הריאלית ובמקום זאת מגיע לשוק המניות, הנדל"ן ואגרות החוב הממשלתיות. למרות שמערכת זו עשויה לעבוד כלכלית, היא עדיין מייצרת אי שוויון מחריד, עם כל השלכותיו החברתיות והפוליטיות.

חוב עולמי: אמיתי לעומת קפיטליזם פיננסי

סטפן שולמייסטר הוא אחד הכלכלנים הבודדים שעוסקים בשאלה זו: כיצד ניתן להסיט כסף מהשווקים הפיננסיים למשק הריאלי? הוא עושה הבחנה מהותית בין שני הסדרי משחק במערכת הכלכלית שלנו: קפיטליזם אמיתי, שמכוון את ההון לפעילויות יצרניות, יוצרות ערך ובכך יוצר מקומות עבודה ושגשוג על בסיס רחב, לבין קפיטליזם פיננסי, שרק נכסים באמצעות הפרשי הערכה בשיעורי ריבית, שערי חליפין, סחורות ו מחירי הנדל"ן נוצרים ומכפילים את "דמי השימוש בנכסים קיימים". זה האחרון שולט בכלכלה העולמית כיום, ומפחית את הייצור ויוצר אבטלה, חוב ציבורי ואי-שוויון.
לטענת שולמייסטר, הסיבה העיקרית היא שהתשואות בשווקים הפיננסיים גבוהים מאלה שאפשר לצפות מהיזמות המסורתית. במילים אחרות, בעלי ההון מתעשרים מהר הרבה יותר באמצעות ספקולציות פיננסיות מאשר באמצעות יזמות קלאסית.

מכשיר מרכזי להתמודדות עם התפתחות זו הוא הכנסת מס עסקה פיננסית, שמפנה את הרווח לרווחים מעסקאות פיננסיות לטווח קצר לפעילויות ארוכות טווח בשווקי הסחורות. שולמייסטר ממליץ גם על הקמת קרן המטבע האירופית למימון מדינות. איגרות החוב שלו לא צריכות להיות סחירות ויעניקו לאלכימאים פיננסיים הזדמנות לשער על שינויים בהפרשי הריבית בין מטבעות או פשיטת רגל של מדינות בודדות. עבור עמיתיו, ההמלצה היא הכוונה מחדש מ"דתיות שוק "ניאו-ליברלית חזרה לחינוך והשתתפות בתנאים החומריים האמיתיים של האנשים.

נושאים אחרים בנושא הכלכלה האלטרנטיבית

תמונה / וידאו: Shutterstock, אפשרות.