קטסטרופה אקלימית וסכסוכים על חומרי גלם קריטיים

רפרודוקציה חלקית של הרצאתו של מרטין אור (מדענים לאוסטריה העתידית) בשיחות השלום בלינץ ב-27 בינואר 2023

לאחר המתקפה של רוסיה על אוקראינה בפברואר 2022, ביטויים כמו: "אנרגיות מתחדשות מבטיחות שלום" נשמעו ונקראו לעתים קרובות. טיעון טיפוסי הוא זה: "נפט וגז לא רק מזמנים את שינויי האקלים, הם גם מלבים סכסוכים צבאיים ברחבי העולם. כל מי שרוצה ליצור שלום חייב לפיכך לבטל את התלות בחומרי גלם מאובנים - על ידי השקעה במקורות אנרגיה נקיים כמו שמש ורוח".1

למרבה הצער, זה מתעלם מהעובדה שדרושות כמויות גדולות של "מתכות קריטיות" כמו נחושת, ליתיום, קובלט, ניקל ומתכות אדמה נדירות להפקת חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים ולאגירת חשמל זה. ואלה מחולקים בצורה מאוד לא אחידה בקרום כדור הארץ. שלושה רבעים מהכרייה של ליתיום, קובלט ואדמה נדירה מתבצעת בסין, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובמשולש הליתיום צ'ילה-ארגנטינה-בוליביה.

במאמר משנת 2020, הנציבות האירופית קבעה: "גישה לחומרי גלם היא נושא אבטחה אסטרטגי עבור אירופה כדי להשיג את ההסכם הירוק. ... המעבר של אירופה לניטרליות פחמן עשוי להחליף את התלות של היום בדלקים מאובנים בתלות בחומרי גלם, שרבים מהם אנו מוצאים בחו"ל ושעבורם התחרות העולמית הופכת עזה יותר ויותר."2

ביולי 2021, האיחוד האירופי סיכם הסכם אסטרטגי עם אוקראינה על מיצוי ועיבוד של חומרי גלם קריטיים וייצור סוללות3. לאוקראינה יש עתודות של ליתיום, קובלט, בריליום ומתכות אדמה נדירות בשווי של 6.700 מיליארד יורו. מרבצי הליתיום מוערכים כאחד הגדולים בעולם.

איור 1: מרבצי ליתיום באוקראינה. 
מקור: https://www.icog.es/TyT/index.php/2022/11/white-gold-of-ukraine-lithium-mineralisation/

ואז, בפברואר 2022, רוסיה פלשה לאוקראינה. רוב המרבצים נמצאים באזורי הכיבוש הרוסי במזרח, במיוחד בדונייצק. לדברי מדענית המדינה אוליביה לזארד, אחת ממטרותיו של פוטין היא לנתק את הגישה של האיחוד האירופי לשמורות אלו. לרוסיה עצמה יש עתודות גדולות של חומרי גלם קריטיים והיא שואפת להפוך שוב לשחקן חזק בשוק העולמי. אגב, קבוצת וגנר, הנלחמת באוקראינה, נמצאת גם במדינות עשירות במינרלים באפריקה, כמו מוזמביק, הרפובליקה המרכז אפריקאית, מדגסקר ומאלי.4

חומר גלם קריטי נוסף הוא ניקל. בדצמבר 2022 אישר ארגון הסחר העולמי (WTO) תביעה של האיחוד האירופי נגד אינדונזיה. אינדונזיה העבירה חוק בשנת 2020 האוסר על ייצוא ניקל ומחייב זיקוק עפרות ניקל באינדונזיה. האיחוד האירופי תבע נגד זה. מה שאינדונזיה מתנגדת הוא הדפוס הקולוניאלי הקלאסי: חומרי גלם מופקים בדרום הגלובלי, אבל יצירת ערך מתרחשת בצפון הגלובלי. רווחי חברות, מסים, מקומות עבודה זזים צפונה. "אנחנו רוצים להפוך למדינה מפותחת, אנחנו רוצים ליצור מקומות עבודה", אמר נשיא אינדונזיה. אבל האיחוד האירופי רוצה לשמור על דפוסים קולוניאליים.5

יצרנית הליתיום השנייה בגודלה היא כיום צ'ילה (אחרי אוסטרליה). במדבר אטקמה, אחד היבשים ביותר על פני כדור הארץ, נשאב ליתיום קרבונט מהאדמה כמלח. נותנים למלח להתאדות באגנים גדולים. לפי ועדת הכרייה של ממשלת צ'ילה, פי 2000 יותר מים נמשכו מהאטקמה בין השנים 2015 ל-XNUMX ממה שנכנסו באופן טבעי לאזור בצורה של גשם או מי נמס. המים נעשים נדירים יותר ויותר עבור החקלאות של הילידים בנווה המדבר. גם עם הילידים לא התייעצו בפרויקטי הליתיום. זה מפר את אמנת האו"ם על עמים ילידים.6

עתודות הליתיום הגדולות ביותר נמצאות מתחת למשטחי המלח Salar de Uyuni בבוליביה. עם זאת, עד כה הם כמעט לא נכרו. הממשלה הסוציאליסטית של Evo Morales הכריזה על ליתיום כחומר גלם אסטרטגי במטרה ארוכת טווח להפוך את בוליביה לאחת מיצרניות הסוללות המובילות בעולם, כלומר לשמור על הערך המוסף במדינה. בתחילה היה סכסוך עם כוחות מקומיים במחוז פוטוסי, שם נמצאים המרבצים. הם רצו ליהנות מדמי רישוי בהקדם האפשרי וגם לא הסכימו עם הבחירה בשותף אסטרטגי לפיתוח. החברה הגרמנית צריכה מערכות ACI שגם מספקת לטסלה סוללות ואשר התחייבה לבנות מפעל לסוללות לשוק הדרום אמריקאי ולהכשיר ולהכשיר עובדים בבוליביה. מצד אחד, זה אמור להביא להעברת טכנולוגיה לבוליביה, מצד שני, המיזם המשותף אמור לתת כמובן גם לגרמניה גישה לליתיום הנכסף.

הסכסוך בין פוטוסי לממשל המרכזי בוצע בהפגנות, שביתות רעב ופעולות משטרתיות עקובות מדם. מוראלס עצר בסופו של דבר את החוזה עם ACI.7 בבחירות לנשיאות שהגיעו זמן קצר לאחר מכן, בהן התמודד מוראלס בפעם הרביעית, טען ארגון מדינות אמריקה, שהיה אמור לפקח על הבחירות, כי מצא הונאה בבוחרים. מאוחר יותר הופרכה האשמה. כוחות הימין השתמשו בהונאת הבחירות לכאורה כעילה להפיכה.8 ארגון מדינות אמריקה ממומן ב-60% על ידי ארצות הברית. אז מוראלס האשים את ארה"ב שהיא עומדת מאחורי ההפיכה. ממשל טראמפ בירך באופן רשמי על ההפיכה.

אילון מאסק צייץ זמן מה לאחר מכן: "אנחנו מפיינים נגד מי שאנחנו רוצים, תבלע את זה!"9 ממשלת ההפיכה ביטלה לצמיתות את החוזה עם ACI, וסללה את הדרך למכירת הליתיום הבוליביאני לתאגידים חוצי-לאומיים. פלטפורמת החקירה Declassified דיווחה על פעילות תזזיתית של שגרירות בריטניה לאחר ההפיכה כדי להיכנס למשא ומתן על ליתיום.10

עם זאת, ההתנגדות להפיכה הייתה חזקה מספיק כדי לכפות בחירות חדשות.
לואיס ארסה, חבר למפלגת מוראלס, ניצח בבחירות, הפעם בהפרש שאין עוררין, והמשא ומתן עם ACI התחדש במטרה להשיג תנאים טובים יותר לבוליביה.11

כמובן, האיחוד האירופי גם שואף לענות על הצרכים של מינרלים קריטיים בפנים ובסביבה. אבל זה המקום שבו כריית ליתיום נתקלת בהתנגדות יסודית.

בפורטוגל, בארוסו, נוף שהוכרז כ"מורשת חקלאית" על ידי FAO, מאוים בהרס. יש לכרות שם ליתיום בכרייה פתוחה.

בסרביה, מחאות נגד כריית ליתיום מתוכננת הביאו לכך שהממשלה ביטלה את הרישיון של התאגיד הגדול ריו טינטו.

מדוע המירוץ אחר סחורות קריטיות כה עז?

לפי תחזית של בנק ההשקעות גולדמן זאקס, עד שנת 2050 יהיו 3 מיליארד מכוניות על פני כדור הארץ, יותר מפי שניים מהיום. מתוכם, 19% הם כלי רכב חשמליים ו-9% פועלים על מימן או גז נוזלי.

איור 2: מכוניות בשנת 2050 לפי גולדמן זאקס
כתום: מנועי בעירה, כחול: מכוניות חשמליות, צהוב: דלקים חלופיים (למשל מימן)
מקור: https://www.fuelfreedom.org/cars-in-2050/

התרחיש של סוכנות האנרגיה הבינלאומית אומר ש-33% חייבים להיות מכוניות חשמליות. אבל המספר הכולל של 3 מיליארד מכוניות אינו מוטל בספק.12 אף אחד לא שואל: "איך אנחנו יכולים להסתדר עם מה שיש לנו?", אלא מעריך את הצורך בסחורות הקריטיות הללו על סמך צמיחה כלכלית צפויה, וכמובן שהלחץ לרכוש משאבים אלה גדול פי כמה.

לפי ה-OECD, כל הכלכלה העולמית אמורה להכפיל את עצמו עד 2050, מ-100 טריליון דולר כיום ל-200 טריליון דולר, נמדד במונחי כוח קנייה.13 במילים אחרות, בשנת 2050 אנחנו צריכים לייצר ולצרוך פי שניים מכל דבר ממה שאנחנו עושים היום. עם זאת, משמעות הדבר היא שגם הביקוש לחומרי גלם יוכפל בדרך כלל, ויצטמצם מעט על ידי שיפור המיחזור.

מחקר של אוניברסיטת ויאדוליד, שפורסם לאחרונה בכתב העת של האגודה המלכותית לכימיה, מגיע למסקנה שאם המגמה הנוכחית של ניידות אלקטרונית תוענק לעתיד, צריכת הליתיום עד שנת 2050 תהיה 120 אחוז ממה שהוא עתודות זיהוי ידועות כיום. בתרחיש עם שיעור גבוה של מכוניות חשמליות 300 אחוז, בתרחיש עם התמקדות בכלי רכב חשמליים קלים כמו אופניים חשמליים כמעט 100 אחוז, ורק בתרחיש של צמיחה היינו מדללים רק 2050 אחוז מההפקדות עד 50. התוצאות עבור קובלט וניקל דומות.14  

איור 3: מקור: Pulido-Sánchez, Daniel; קאפלן-פרז, איניגו; קסטרו, קרלוס דה; Frechoso, Fernando (2022): דרישות חומר ואנרגיה של חשמול תחבורה. בתוך: סביבת אנרגיה. מַדָע 15(12), עמ' 4872-4910
https://pubs.rsc.org/en/content/articlelanding/2022/EE/D2EE00802E

שינוי בבסיס האנרגיה לא ישנה אפוא את מרוץ המשאבים. זה יעבור רק מנפט ופחם לחומרים אחרים. והמירוץ הזה הוא לא רק בקבלת שליטה בחומרי הגלם, אלא גם בשליטה בשוק.

ברצוני להתייחס לדוגמה היסטורית: ההיסטוריון הכלכלי אדם טוז'ה כותב על מטרותיו של קנצלר גרמניה המאוחרת גוסטב סטרזמן כחבר הרייכסטאג במלחמת העולם הראשונה: הרחבת הריבונות הגרמנית על ידי שילוב בלגיה, החוף הצרפתי. קאלה, מרוקו ואזורים נוספים באזור. שום כלכלה ללא שוק מובטח של לפחות 1 מיליון קונים לא יכולה להשתוות ליתרונות של ייצור המוני בארצות הברית15

זה ההיגיון ששלט במלחמות העולם הראשונה והשנייה, זה ההיגיון השולט בהרחבת האיחוד האירופי, זה ההיגיון ששולט במלחמתה של רוסיה נגד אוקראינה, זה ההיגיון השולט בסכסוך בין ארה"ב לסין בהחלט. זה לא כך שמי שמייצר טוב וזול יותר ישלוט בשוק, אלא ההפך, אלה השולטים בשוק הגדול יותר יכולים לנצל טוב יותר את היתרונות הכלכליים של ייצור המוני ולהתחזק מול המתחרים.

המלחמות של הזמן המודרני אינן עוסקות רק במי יכול לקחת משאבים ממי, מי יכול לנצל את כוח העבודה של מי, אלא גם - ואולי אפילו בעיקר - במי יכול למכור מה למי. זהו ההיגיון של כלכלה המבוססת על תחרות ושימוש בהון ליצירת הון נוסף. לא מדובר בחמדנות של בעלי הון מרושעים, אלא בהם מִבְנֶה הדרך לעשות עסקים: אם אתה מנהל חברה, müssen הם מרוויחים כדי להשקיע בחדשנות כדי שהם לא יפגרו מאחורי המתחרים. הווילה והיאכטה הם תוצרי לוואי נעימים, אך המטרה היא להגדיל את ההון כדי להישאר בעסק. חדשנות פירושה שאתה יכול לייצר יותר באותה עבודה, או אותו דבר עם פחות עבודה. אבל מכיוון שהחדשנות הופכת את המוצר שלך לזול יותר, אתה צריך למכור יותר ממנו כדי להפיק את הרווחים הדרושים לחידושים חדשים. המדינה והאיגודים תומכים בך בכך, כי אם לא תוכל להרחיב את המכירות שלך, מקומות עבודה יאבדו. אסור לכם לשאול את עצמכם: האם העולם באמת צריך את המוצר שלי, האם הוא טוב לאנשים? אבל אתה תוהה איך אני יכול לגרום לאנשים לקנות את זה? באמצעות פרסום, על ידי מתן אפשרות להתיישן או להישבר באופן מלאכותי במהירות, על ידי שמירת הצרכנים בחושך לגבי תכונותיו האמיתיות, על ידי הפיכתם להתמכרות אליו, כמו במקרה של תעשיית הטבק, או אפילו, כמו במקרה של טנקים. וכדומה, תנו למשלמי המסים לשלם על כך. כמובן שהדרך הקפיטליסטית לעשות עסקים מייצרת גם מוצרים טובים ושימושיים, אבל לא רלוונטי לניצול ההון אם המוצר מועיל או מזיק כל עוד אפשר למכור אותו.

דרך זו של עשיית עסקים חייבת להגיע לגבולות כדור הארץ, והיא חייבת להתקל שוב ושוב בגבולות שכנותיה. השיטה הכלכלית הזו לא מאפשרת לנו להגיד: טוב, בעצם יש לנו מספיק מהכל עכשיו, אנחנו לא צריכים יותר. כלכלת צמיחה, כלכלה שאינה נוטה לצמיחה אינסופית. חייב להיות מאורגן בצורה עקרונית אחרת. והעיקרון חייב להיות: קבוצת הצרכנים והיצרנים – ובייצרנים אני מתכוון לאלה שעושים את העבודה – צריכה לקבוע באופן דמוקרטי מה, איך, באיזו איכות ובאיזה כמות מייצרים. אילו צרכים הם בסיסיים וחיוניים, מה בסדר אם יש לך, ומהי יוקרה מיותרת? כיצד נוכל לענות על הצרכים האמיתיים במינימום שימוש אפשרי באנרגיה, בחומר ובעבודה שגרתית משעממת?

איך אפשר לארגן את זה? לא נראה שיש דוגמה עובדת בעולם נכון לעכשיו. אולי חומר למחשבה הוא מועצת האקלים. באוסטריה, היו 100 אנשים שנבחרו באקראי ונציגי החברה, אשר, בעצת מומחים, פיתחו הצעות כיצד אוסטריה יכולה להשיג את יעדי האקלים שלה. למרבה הצער, למועצה זו אין סמכות לאכוף את הצעותיה. מועצות אזרחים כאלה, המייעצות הן לגבי החלטות כלכליות והן לגבי החלטות פוליטיות, יכולות להתקיים בכל רמות החברה, ברמה המוניציפלית, הממלכתית, הפדרלית וגם ברמה האירופית. ואז יהיה צורך להצביע על ההמלצות שלהם באופן דמוקרטי. חברות צריכות להיות מחויבות לטובת הכלל במקום לערך בעלי המניות. ואם חברות מהמגזר הפרטי אינן יכולות לעשות זאת, המשימות שלהן חייבות להילקח על ידי חברות שיתופיות, עירוניות או ממשלתיות. רק דרך כזו לעשות עסקים לא תתקל בגבולות כדור הארץ או בגבולות השכן. רק מערכת כלכלית כזו יכולה ליצור את התנאים לשלום בר קיימא.

1 https://energiewinde.orsted.de/klimawandel-umwelt/energiewende-friedensprojekt

2 https://eur-lex.europa.eu/legal-content/EN/TXT/PDF/?uri=CELEX:52020DC0474&from=EN

3 https://single-market-economy.ec.europa.eu/news/eu-and-ukraine-kick-start-strategic-partnership-raw-materials-2021-07-13_en

4 לזר, אוליביה (2022): כוונותיה הפחות מוכרות של רוסיה באוקראינה. זמין באינטרנט ב https://carnegieeurope.eu/strategiceurope/87319

5 https://www.aspistrategist.org.au/the-global-race-to-secure-critical-minerals-heats-up/

6 https://www.dw.com/de/zunehmender-lithium-abbau-verst%C3%A4rkt-wassermangel-in-chiles-atacama-w%C3%BCste/a-52039450

7 https://amerika21.de/2020/01/236832/bolivien-deutschland-lithium-aci-systems

8 https://www.democracynow.org/2019/11/18/bolivia_cochabamba_massacre_anti_indigenous_violence

9 https://pbs.twimg.com/media/EksIy3aW0AEIsK-?format=jpg&name=small

10 https://declassifieduk.org/revealed-the-uk-supported-the-coup-in-bolivia-to-gain-access-to-its-white-gold/

11 https://dailycollegian.com/2020/09/bolivias-new-government-and-the-lithium-coup/
https://www.trtworld.com/magazine/was-bolivia-s-coup-over-lithium-32033
https://www.theguardian.com/commentisfree/2019/nov/13/morales-bolivia-military-coup
12 https://www.fuelfreedom.org/cars-in-2050/

13 https://data.oecd.org/gdp/real-gdp-long-term-forecast.htm

14 פולידו-סנצ'ז, דניאל; קאפלן-פרז, איניגו; קסטרו, קרלוס דה; Frechoso, Fernando (2022): דרישות חומר ואנרגיה של חשמול תחבורה. בתוך: סביבת אנרגיה. מַדָע 15(12), עמ' 4872-4910. DOI: 10.1039/D2EE00802E

15 Tooze, Adam (2006): כלכלה של הרס, מינכן