פוליטיקה בשלטון ממהרת

המילה כוח לא חווה את התקופות הטובות ביותר שלה כרגע. ככלל, כוח קשור להתנהגות פזיזה, ערמומית ואגוצנטרית. אבל זה רק מחצית הסיפור. ניתן להבין כוח גם כדרך ליצור או להשפיע על משהו.

הניסוי בסטנפורד
ניסוי פסיכולוגי משנת 1971, בו הדומה יחסי הכוח בכלא, מראה את הנטייה האנושית לשלטון על אחרים. החוקרים החליטו בהטלת מטבע אם אדם מבחן הוא שומר או אסיר. במהלך משחק התפקידים, המשתתפים (שנבדקו כשירות נפשית ובריאות) התפתחו עם מעט חריגים לשומרים רעבי כוח ולאסירים כנועים. לאחר התייחסות מסוימת היה צורך להפסיק את הניסוי. בינתיים הוא צולם מספר פעמים.

בבדיקה מדוקדקת יותר, הכוח - מצד בעלי הכוח כמו גם חסר הכוח - בהחלט יכול להיות הגיוני. ככלל, אנשים נכנעים לשלטון מרצונם רק כאשר הם מקבלים תמורה כדאית. זה יכול להתייחס לביטחון, הגנה, הכנסה רגילה, אך גם התמצאות. יחד עם זאת הפעלת כוח יכולה להיות חוויה חיובית. בספרו "הפסיכולוגיה של כוח" מנסה הפסיכולוג ומאמן הניהול, מייקל שמיץ, לרדת לעומק מסע החיפוש אחר הלקוח שלו אחר כוח, ומסכם זאת: "הכוח מזין את עצמו. זה מחזק את היכולת העצמית וההערכה העצמית. זה נותן יוקרה, הכרה, עוקבים ".
אפילו הפסיכולוג הנודע סוזן פיסקה מאוניברסיטת פרינסטון יכול להצדיק את המרדף אחר הכוח היטב: "כוח מגביר את חופש הפעולה, המוטיבציה האישית ולא פחות את המעמד החברתי." עד כה, כל כך טוב.
האמת האחרת היא שאנשים בעמדות כוח נוטים להעריך יתר על המידה את יכולותיהם, לקחת סיכונים גבוהים יותר ולהתעלם מדעות אחרות כמו גם מאנשים אחרים. שונות ככל שגישותיהם של פסיכולוגים חברתיים, בנקודה אחת נראה שהם מסכימים: כוח משנה את אישיותו של בן אנוש.

"אני חושב ששליטים חייבים להרגיש שאין להם את הכוח שלהם, אלא שזה ניתן להם על ידי אחרים (באמצעות בחירות) וניתן לסגת מהם (על ידי הצבעה)."

פרדוקס הכוח

לדברי הפסיכולוג הנודע דאכר קלטנר מאוניברסיטת ברקלי, ניתן לתאר את חווית הכוח כתהליך בו "מישהו פותח את הגולגולת של האדם ומסלק את החלק החשוב במיוחד לאמפתיה ולהתנהגות חברתית." בספרו "הפרדוקס" של כוח "הוא הופך את הדימוי המכיאווליאני שלנו, שהושפע לרעה על ראשו ומתאר תופעה שמצאה את דרכה לפסיכולוגיה חברתית כ"פרדוקס הכוח". לטענת קלטנר, אדם משיג כוח בעיקר באמצעות אינטליגנציה חברתית והתנהגות אמפתית. אך ככל שהכוח הופך להיות יותר ויותר חזק, האדם מאבד את התכונות שבאמצעותן הוא רכש את כוחו. לדברי קלטנר, הכוח אינו היכולת לפעול באכזריות ובאכזריות, אלא לעשות טוב למען אחרים. מחשבה מעניינת.

בכל מקרה כוח הוא כוח משחרר שיכול לגרום לאדם לטירוף במקרים קיצוניים. הוסף לזה כמה גורמים מצבים, כמו תחושה רחבה של אי צדק, השפלה וחוסר תקווה, כולל חברה שלמה. לדוגמה, היטלר או סטאלין, עם כמה קרבנות 50 או 20, הדגימו לנו זאת בצורה מרשימה ובת-קיימא.
למעשה, כוכב הלכת שלנו תמיד היה ועשיר במעשים פוליטיים. ולא רק באפריקה, במזרח התיכון או במזרח התיכון. גם להיסטוריה האירופית יש הרבה מה להציע כאן. כולנו גם שוכחים בשמחה שהנוף הפוליטי של אירופה במחצית הראשונה של ה- 20. במאה ה -20 הוזכרו ממש הדיקטטורים ללא קורבן למען הישרדותם ואשר התעלו זה מזה בזוועותיהם. קחו למשל את רומניה (צ'אושסקו), ספרד (פרנקו), יוון (יואנידיס), איטליה (מוסוליני), אסטוניה (פטס), ליטא (סמטונה) או פורטוגל (סלזר). העובדה שכיום בקשר עם נשיא בלארוס לוקשנקו אוהבים לדבר על "הדיקטטור האחרון של אירופה", אפילו מעוררת מעט תקווה לנוכח זה.

אחריות או הזדמנות?

אך כיצד מתמודד בצורה יעילה עם עודף הכוח, אשר כה כושל באנושות? אילו גורמים קובעים האם הכוח נתפס כאחריות או כהזדמנות אישית להעשרה עצמית?
הפסיכולוגית אניקה שול מאוניברסיטת טובינגן חוקרת שאלה זו מזה זמן ומזכירה שלושה גורמים מכריעים: "האם הכוח מובן כאחריות או הזדמנות תלוי בהקשר התרבותי, האדם ובעיקר במצב הקונקרטי". (ראה תיבת מידע) פרט מעניין הוא ש"בתרבויות המערב אנשים מבינים כוח יותר כהזדמנות, ולא אחריות בתרבויות המזרח הרחוק ", אומר שול.

לגיטימציה, שליטה ושקיפות

אם כוח עושה טוב לאנשים (זה אפשרי!) או השתנה לרעה, אך תלוי רק בחלקו באישיותו. לא פחות חשובים הם התנאים החברתיים שבהם פועל שליט. תומך בולט ונחוש בתזה זו הוא פיליפ זימברדו, פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד האמריקאית. עם ניסויו בכלא סטנפורד המפורסם, הוא הוכיח באופן מרשים והתמדה כי לא סביר שאנשים יתנגדו לפיתויי הכוח. מבחינתו, הסעד היעיל היחיד נגד ניצול לרעה של כוח הוא כללים ברורים, שקיפות ממוסדת, פתיחות ומשוב קבוע בכל הרמות.

הפסיכולוג החברתי ג'וריס למרס מאוניברסיטת קלן רואה גם את הגורמים החשובים ביותר במישור החברתי: "אני חושב ששליטים חייבים להרגיש שאין להם את הכוח שלהם, אלא שזה ניתן להם על ידי אחרים (באמצעות בחירות) ושוב (על ידי ביטול הבחירה ) ניתן למשוך ". במילים אחרות, כוח זקוק ללגיטימציה ולבקרה כדי לא לצאת מכלל שליטה. למרס ​​אמר: "אם השליטים רואים זאת או לא, תלוי בין היתר באופוזיציה פעילה, בעיתונות ביקורתית ובנכונותה של האוכלוסייה להפגין נגד אי צדק".
נראה שהאמצעים היעילים ביותר נגד שימוש לרעה בכוח הם הדמוקרטיה עצמה. לגיטימציה (דרך בחירות), שליטה (באמצעות הפרדת סמכויות) ושקיפות (באמצעות מדיה) מעוגנות בה, לפחות רעיונית. ואם זה חסר בפועל, אתה צריך לפעול.

הכוח על המסלול
ניתן להבין עמדת כוח כאחריות ו / או כהזדמנות. אחריות פירושה כאן תחושה של מחויבות פנימית לבעלי כוח. הזדמנות היא חוויה של חופש או הזדמנויות. מחקרים מצביעים על כך שגורמים שונים משפיעים על האופן בו אנשים מבינים ומפעילים עמדת כוח:

(1) תרבות: בתרבויות המערב אנשים רואים בכוח הזדמנות ולא אחריות בתרבויות המזרח הרחוק. יש להניח כי הדבר מושפע בעיקר מהערכים הנפוצים בתרבות.
(2) גורמים אישיים: גם ערכים אישיים ממלאים תפקיד חשוב. אנשים עם ערכים פרוסוציאליים - למשל, שמייחסים חשיבות רבה לרווחתם של אחרים - מבינים כוח ולא אחריות. אנשים עם ערכים פרטניים - אשר, למשל, מעריכים ערך רב על מצב בריאותם שלהם - נראה שהם מבינים כוח ולא הזדמנות.
(3) המצב הקונקרטי: המצב הקונקרטי יכול להיות חשוב יותר מהאישיות. לדוגמא, כאן הצלחנו להראות שאנשים חזקים מבינים את כוחם בתוך קבוצה כאחריות אם הם מזדהים עצמם מאוד עם קבוצה זו. בקיצור, אם אתה חושב על ה"אנחנו "ולא על ה"אני".

ד"ר אניקה שול, סגנית ראש התהליך החברתי של קבוצת העבודה, מכון לייבניץ לתקשורת ידע (IWM), טובינגן - גרמניה

תמונה / וידאו: Shutterstock.