מרחב מחיה בשינוי

לכולם מוענק הבית הגדול ביותר. אך כמה זה הוגן אם משק בית יחיד מפרסם את אותם פליטות כמו משפחה של ארבעה בדירה זהה? ואגב, מומחים רבים משוכנעים כי מס אקולוגי - גם ביחס לדיור - הוא בלתי נמנע. על מה זה יתבסס?

התפתחות מדאיגה מבחינה אקולוגית

מנקודת מבט אקולוגית, יותר משקי בית - בין אם הם חסכוניים באנרגיה, מבודדים או לא - גורמים ליותר אנרגיה ופליטות. התחזיות (ראו גרפים) מציירות תמונה ברורה: לדוגמא, מספר משקי הבית האוסטריים צריך לעלות מ- 3.7 מיליון ב- 2015 ל- 4.5 מיליון ב- 2050. עם זאת, מספר התושבים של אותם משקי בית ממשיך לרדת: בעוד 1900 4,6 אנשים עדיין חיו יחד, כעת מדובר רק ב- 2,2. במקביל, מספר משקי הבית של אדם אחד מתפוצץ: על פי הסטטיסטיקה של אוסטריה הם יהיו 2030 1,66 מיליון 25,1 אחוזים באוסטריה לעומת 1,32 מיליון ב- 2011. לפיכך, שטח המגורים לאדם - בעשורים האחרונים בשליש: 1971 היה שטח המגורים הממוצע של מגורים ראשוניים 66 מ"ר, 2014 כבר 99,7 מ"ר. מבחינת יחידים: 1971, כל אוסטרי הסתפק בממוצע 22,9 מ"ר לאדם. 2014 הגדיל את שטח המחיה לאדם ל- 44,7 מ"ר. נטייה עולה: בהשוואה בין המגורים העיקריים לפי שטח שמיש מ- 1991 ל- 2015 עולה ירידה חזקה של דירות קטנות עד 45 מ"ר, ואילו מספר שטחי המגורים הגדולים מ- 130 מ"ר זינק מ- 402.300 ל- 918.000.

ככל שהעובדות. המסקנה ביחס לצדק אקולוגי בחיים אינה מעלה אפוא מגבלות מבחינת האדריכלות, סגנון המגורים או מרחב המחיה, אלא חשבון CO2 מוגבל לנפש. צדק אקולוגי בדיור לא יתייחס לחפץ, אלא ליחידים או למספר התושבים. מכיוון שדבר אחד בטוח: ברגע שקוראים אקולוגיה זו ההגינות לשלם.

תמונה / וידאו: Shutterstock, אפשרות.