מדענים לאוסטריה העתידית
מאת מרטין אור
החברה המערבית שלנו מכונה "חברת צריכה", גם כ"חברת צמיחה". עם זאת, בכוכב הלכת סופי, צמיחה אינסופית אינה אפשרית, וגם לא הגדלת הצריכה לאין שיעור, גם אם הסחורה הנצרכת מיוצרת ביתר ויותר יעיל. לא יהיה פיתוח בר קיימא ללא די - בגרמנית: "ספיקות". אבל מה זה בדיוק? סַגְפָנוּת? ויתור על עושר? או סוג אחר של שגשוג?
"ספיקות פירושה ליהנות מכמה דברים באופן אינטנסיבי במקום להקיף את עצמך בכל כך הרבה דברים שההנאה אינה אפשרית עוד", כותב הכלכלן ניקו פאך1. זה פשוטו כמשמעו: להיות מסופק מספיק, להספיק. מה העניין הוא שימוש במשאבים הקיימים כדי שיוכלו להתחדש שוב. מבחינה הגיונית קל לראות שאין דרך אחרת.
אולם במערב אנו מגדילים את הצריכה שלנו מדי שנה, ורוב מה שהטכנולוגיה חוסכת לנו במונחים של משאבים באמצעות יעילות רבה יותר נאכל על ידי הצריכה הגוברת הזו. בשנת 1995 צרכה מכונית ממוצעת 9,1 ליטר דלק לכל 100 ק"מ. בסך הכל, מכוניות גרמניות צרכו 47 מיליארד ליטר. בשנת 2019 הצריכה הממוצעת עמדה על 7,7 ליטר, אך הצריכה הכוללת עדיין עמדה על 47 מיליארד ליטר2. ב-1990, הספק המנוע הממוצע של מכוניות חדשות שנרשמו בגרמניה היה 95 כ"ס, אך ב-2020 הוא היה 160 כ"ס.3. בשנת 2001 נסעו הגרמנים 575 מיליון ק"מ במכוניותיהם, ובשנת 2019 הם עברו 645 מיליון ק"מ. עלייה זו נובעת ממספר גדול יותר של מכוניות לכל 1000 תושבים4. ההתקדמות הטכנית רק הפכה את המכוניות לזלות יותר, מהירות וכבדות יותר, אך לא הביאה לצריכת אנרגיה נמוכה יותר.
כדי להימנע מההשלכות הקשות ביותר של שינויי האקלים, עלינו להפחית את פליטת גזי החממה הממוצעת העולמית של 6,8 טון לנפש בשנה (כולל 4,2 טון CO2).5 עד מתחת לטון6 ללחוץ. ומהר, כלומר עד אמצע המאה. עבור אוסטריה, נקודת המוצא היא 13,8 טונות של פליטות מבוססות צריכה7. הם מחולקים בצורה לא שוויונית: 10 האחוזים העליונים של האוכלוסייה גורמים לפליטות פי 10 מ-XNUMX האחוזים התחתונים8. אז המשימה העומדת בפנינו היא ענקית. כדי להתגבר עליהם, אנו זקוקים להתקדמות טכנית: אנרגיות מתחדשות, הגברת אנרגיה ויעילות משאבים בכל התחומים. בנוסף, פתרונות מבוססי טבע כמו שיקום נופי טבע, שיכולים לספוג הרבה יותר CO2 מאשר נטיעת עצים טהורה. אבל כל זה לא יביא אותנו לשם מספיק מהר, אלא אם כן נגביל את הייצור - ובכך את הצריכה - של מוצרים חומריים. הזדמנויות החיסכון הגדולות ביותר קיימות בניידות, תזונה ובנייה וחיים. אין דרך לעקוף את הספיקות. חייבות להיות פחות מכוניות על הכבישים. במקום לשבת לבד במכונית במשקל 1,5 טון, עלינו לחלוק אוטובוס, חשמלית, רכבת עם אחרים. חקלאות מפעל אכזרית חייבת להיעלם, ואיתה גם הבשר הזול בסופר. יחד עם זאת, יש צורך בצעדי חלוקה מחדש מאסיביים, כי לא יכול להיות שחלק מהאנשים חוגגים בבשר אורגני בעוד שאחרים לא יכולים להרשות לעצמם את השניצל או צלעות הטלה שלהם, אפילו ביום ראשון.
חסמים לספיקות
קל להבין את הצורך לא לצרוך יותר ממה שגדל, אבל קשה ליישם את התובנה הזו. למה? למה כל כך קשה להגיד "מספיק"? הסוציולוג אוליבר שטנגל מציין חמישה מחסומים שעומדים בפני התנהגות מספקת9:
אכילת פחות בשר, למשל, חוסכת כסף אבל יש לה עלויות אחרות: שינוי הרגלים דורש מאמץ. אתה צריך כל הזמן לחשוב על המעשים שלך. אתה צריך ללמוד לבשל שוב, אתה צריך לשנות את המסלול שלך דרך הסופר או לקנות במקום אחר, ועוד הרבה יותר.
המחסום השני הוא תרבותי: צריכה מוגברת מייצגת הצלחה, אתה מראה שאתה יכול להרשות זאת לעצמך. הגבלה מייצגת סגפנות, רגרסיה, קושי. במיוחד הבית שלך והמכונית הגדולה והמהירה הם סמלי סטטוס. רישיון הנהיגה הוא חלק מהחינוך כמו תעודת גמילה מבית הספר דאס סמל לבגרות. כל מי שטס כל הזמן לעסקים חייב להיות אדם חשוב, ומי שמבלה את החופשה שלו בעור האווז במקום באיים המלדיביים הוא עלוב עלוב. אבל אם אתה באמת רוצה להיות בין האליטה, אתה צריך ללכת לבורה בורה. אכילה עוסקת גם בסטטוס, אבל גם בתפקידים מגדריים: גבר אמיתי צולה בשר בגינה ואוכל סטייקים בעובי שני סנטימטרים.
המחסום השלישי הוא: אנו מכוונים את עצמנו בהתנהגותם של אחרים. אנחנו עושים מה ש"נורמלי". אנחנו לא רוצים להיות אאוטסיידרים, אנחנו לא רוצים שיראו אותנו כמוזרים. אבל המוזרים של אתמול הופכים לפעמים לחלוצי טרנדים חדשים: טבעונים הם עדיין מיעוט הולך ונעלם - באוסטריה 2% מהמבוגרים. אבל לכל סופרמרקט יש עכשיו היצע טבעוני.
רביעית, אנשים נוטים להתנער מאחריותם: אני כפרט לא יכול לעשות שום דבר, "פוליטיקה" חייבת לעשות את זה. "פוליטיקה", בתורה, מאשימה את ציבור הבוחרים. והחברות מאשימות את הלקוחות: אתה קונה את זה, אז אנחנו מייצרים את זה.
הצריכה מקיימת את המערכת
חמישית, ישנן סיבות מערכתיות לצריכה ההולכת וגוברת. חברות הנחשפות לתחרות בשוק חייבות להגדיל כל הזמן את פריון העבודה כדי לא לעקוף אותן. זה גורם לאובדן מקומות עבודה כשהייצור נשאר זהה, או ייצור מוגבר עם אותו מספר משרות. וכשהשוק רווי, כשלכולם יש כבר טלוויזיה, מכונת כביסה, טלפון סלולרי, אז המסכים צריכים להיות גדולים יותר ויותר, למכונות הכביסה יש דלת אחורית שבה אפשר לדחוס כביסה במהלך מחזור הכביסה, ולטלפונים סלולריים צריך להיות יותר ויותר שטח אחסון, מצלמות חזקות יותר וכו' כדי שעדיין תוכל למכור משהו. הדגם החדש הופך את הקודם למיושן ומפחית מערכו. יש לזה אותה השפעה כמו נקודת השבירה שנקבעה מראש, שבאופן אידיאלי הופכת את המכשיר לבלתי שמיש יום לאחר פקיעת האחריות.
בנוסף לאלה הכלכליים, ישנם גם חסמים פוליטיים. אם חברה שלמה הייתה באמת חיה מספיק, היא הייתה מציגה ל"פוליטיקה" משימות עצומות: אם הצריכה תרד, החברות יחתכו מקומות עבודה, המדינה מפסידה הכנסות ממסים, מערכת הפנסיה נקלעת לקשיים וכו'. "פוליטיקה" רוצה להימנע ככל האפשר מקשיים כאלה. לכן, בהתאם לעמדתך האידיאולוגית, היא מפיצה "הגנה על אקלים עם חוש פרופורציה" או "צמיחה ירוקה" במקום לקחת ברצינות את ארגון מחדש של המערכת לידיה.
מערכת כלכלת השוק והפוליטיקה הנלווית כופה עלינו צריכה. זה אומר להשתחרר מהכפייה הזו. מכאן הכותרת של מאמר זה, שמקורה במאמרה של אוטה פון וינטרפלד: אף אחד לא צריך תמיד לרצות יותר. לפי וינטרפלד, על זה מדובר תקין על הספיקות, לא על החובה לעשות זאת10.
אל תדאג לרווחתך
מטרת הספיקות היא לא לוותר על רווחה. אם אתה מודד רווחה לפי תוחלת חיים ממוצעת וצריכה לפי פליטת גזי חממה מבוססת צריכה, אז אתה יכול לראות, למשל: האמריקאים מייצרים בממוצע 15,5 טון CO2 לאדם בשנה וחיים עד גיל 76,4. תושבי קוסטה ריקה מייצרים 2,2 טון CO2 וחיים עד גיל 80,811.
ספיקות נועדה לספק את הצרכים בצורה החסכונית ביותר במשאבים. ניתן לספק צרכים בדרכים שונות. ישנן דרכים אחרות להגיע מ-A ל-B מאשר ברכב. אם אתה הולך לקניות באופניים, אתה לא רק חוסך כסף על דלק, אלא גם בחדר הכושר. אתה יכול להשיג חמימות נעימה על ידי הגברת החימום, לבישת סוודר או שיפוץ תרמי של הבית. אם אתה מטפל היטב במכונת הכביסה שלך, היא יכולה להחזיק מעמד 20 שנה או יותר. לפחות דגמים ישנים יותר יכולים לעשות את זה. אם כל מכונות הכביסה מחזיקות מעמד פי שניים מהזמן שהן עושות היום (בדרך כלל 5 עד 10 שנים), אז ברור שצריך לייצר רק חצי מזה. ניתן לתקן או לצבוע מחדש רהיטים משובצים. ניתן להאריך את העמידות של הבגד גם באמצעות טיפול טוב. לשטוף כמו שצריך, לתקן נזקים קלים, להחליף פריטים שהפכו משעממים עם חבר. ותפירת עצמך מספקת יותר סיפוק ומתמשך מאשר קניות. כמעט 40% מכלל הבגדים לעולם אינם נלבשים12. אי קניית בגדים אלה מלכתחילה אינה גורמת לאובדן נוחות.
העיקרון הוא: צמצם (כלומר קנה פחות דברים מההתחלה, שאל את עצמך בכל קנייה: האם אני באמת צריך את זה?), השתמש בו למשך זמן רב יותר, תקן אותו, המשך להשתמש בו (למשל תן אותו לאחרים וקנה משומש) , ולמחזר אותו רק בסוף. אבל זה גם אומר להיות בלתי תלוי באופנות וטרנדים. שיתוף ושיתוף יוצרים גם קשרים חברתיים חדשים. ומה שחשוב יותר: אל תבזבז את הכסף שאתה חוסך בחיי היומיום הצנועים יותר בטיול במטוס שיהרוס את כל טביעת הרגל הפחמנית שלך במכה אחת. המונח הטכני לכך נקרא אפקט ריבאונד, וחשוב להימנע ממנו. אם אינך זקוק יותר לחלק מהכנסתך בשל אורח חיים מספק, תוכל להשתמש בחלק זה לתמיכה בפרויקטים חברתיים או בפרויקטים של שימור טבע. או אפילו לשקול לעבוד במשרה חלקית.
ארגן מספיק
כמובן שאי אפשר לכפות הכל על הפרט. הדרישה מהתעשייה חייבת להיות לייצר מוצרים עמידים וניתנים לתיקון ולסיים את הנוהג של "בלאי מתוכנן". להגיע מ-A ל-B בעצמך קל יותר כאשר A ו-B קרובים יותר זה לזה, במיוחד דיור, עבודה ואספקה. כאן נדרש תכנון עירוני. גם הולכי רגל ורוכבי אופניים חייבים להרגיש בטוחים. השימוש והשיתוף יחד קלים יותר אם מצב המגורים מתאים לכך באמצעות חדרים משותפים, מטבחים משותפים, חדרי עשה זאת בעצמך, חדרי כביסה וכו'.
אם, באופן כללי, כל עלייה בפריון הייתה מקוזזת על ידי הפחתה מקבילה בשעות העבודה, תפוקת הסחורות הייתה נשארת יציבה. שעות העבודה השנתיות הממוצעות באזור האירו ירדו ב-1995% מאז 6, אך הפריון גדל ב-25%13. כדי לשמור על רמת החיים ב-1995, יכולנו לעבוד היום 20% פחות ממה שעבדנו אז. זוהי רק המחשה, כי העבודה תצטרך למעשה להיות מחודשת, מייצור חומרי (וניהולו) לחינוך, מדע, בריאות, טיפול, תרבות. וגם הזדמנויות עבודה והכנסה יצטרכו להתחלק בצורה הוגנת יותר. חיסכון בעבודה לא אמור לגרום לכך שחלק מהאנשים ימשיכו לעבוד כבעבר, בעוד שאחרים נשארים ללא עבודה וללא הכנסה.
כלכלה בשירות האדם והטבע
כל עוד מקסום רווחים הוא המנוע של הכלכלה, לא ניתן להגיע להסתפקות בקנה מידה חברתי. אבל לא כל חברה חייבת להרוויח. "הכלכלה החברתית" רואה את עצמה ככלכלה המשרתת אנשים וטבע. אלה כוללים דיור ללא מטרות רווח או שיתופיות, קהילות אנרגיה מתחדשת, חברות מלאכה ותעשייתיות בבעלות עובדים, קואופרטיבים קמעונאיים, אשראי, פלטפורמה ושיווק, יוזמות חקלאות סולידריות, ארגונים לא ממשלתיים בתחום פיתוח בר קיימא ועוד רבים נוספים.14. לפי נציבות האיחוד האירופי, ישנם כ-2,8 מיליון ארגוני כלכלה חברתית באירופה. הם יוצרים יותר מ-13 מיליון מקומות עבודה ובכך מעסיקים 6,3% מכוח העבודה האירופי15. מכיוון שחברות כאלה אינן מכוונות רווח, הן אינן נתונות ללחץ לצמוח. תנאי מוקדם להסתפקות, לאפשרות לומר: "מספיק", הוא שמשא ומתן דמוקרטי על מה, כמה ואיך מייצרים. הכלכלה החברתית מציעה אפשרות זו, אם כי רק בקנה מידה צנוע. קידום והרחבת ענף זה במשק ללא מטרות רווח הוא - לצד התרחבות מדינת הרווחה - אחד התנאים המוקדמים החיוניים לשינוי חברתי-אקולוגי. פעילות כלכלית דמוקרטית עדיין אינה ערובה לפעילות כלכלית בת קיימא. זה יוצר את האפשרות שההיגיון ותחושת ה"פרופורציה הנכונה" ינצחו.
1Paech, Niko (2013): שבח להפחתה. בתוך: ספיקה כמפתח ליותר אושר בחיים והגנת הסביבה, oO. הוצאת oekom.
2https://www.umweltbundesamt.de/daten/verkehr/endenergieverbrauch-energieeffizienz-des-verkehrs
3A. Ajanovic, L. Schipper, R. Haas (2012): ההשפעה של מכוניות נוסעים חדשות יעילות יותר אך גדולות יותר על צריכת האנרגיה במדינות האיחוד האירופי-15 https://doi.org/10.1016/j.energy.2012.05.039 ו.https://de.statista.com/statistik/daten/studie/249880/umfrage/ps-zahl-verkaufter-neuwagen-in-deutschland/
4https://www.forschungsinformationssystem.de/servlet/is/80865/
5https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_greenhouse_gas_emissions und https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_carbon_dioxide_emissions_per_capita
6https://www.umweltbundesamt.de/service/uba-fragen/wie-hoch-sind-die-treibhausgasemissionen-pro-person
7https://www.technik.steiermark.at/cms/dokumente/12449173_128523298/4eaf6f42/THG-Budget_Stmk_WegenerCenter_update.pdf
8https://greenpeace.at/uploads/2023/08/gp_reportklimaungerechtigkeitat.pdf
9סטנגל, אוליבר (2013): טפטוף מתמיד. נגד חסמי הספיקות, ב: ספיקות כמפתח ליותר אושר בחיים והגנת הסביבה, oO. הוצאת oekom.
10פון וינטרפלד, אוטה (2007): אין קיימות ללא די. גליון תהליכים 3/2007, עמ' 46-54
11https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_carbon_dioxide_emissions_per_capita und https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_life_expectancy
12גרינפיס (2015): בגדים חד פעמיים. https://www.greenpeace.de/publikationen/20151123_greenpeace_modekonsum_flyer.pdf
13https://www.bankaustria.at/files/analyse_arbeitszeit_19062023.pdf
14הצהרת כלכלה חברתית; https://static.uni-graz.at/fileadmin/_files/_event_sites/_se-conference/Social_Economy_Deklaration_20092023_web.pdf
15נציבות האיחוד האירופי (2022): תוכנית פעולה לכלכלה חברתית, https://ec.europa.eu/social/BlobServlet?docId=24985&langId=en
פוסט זה נוצר על ידי קהילת האופציות. הצטרפו והעלו את ההודעה!
