גרננלוס - טור מאת גרי זיידל

אני הולך דרך וינה ופוגש במקרה שכנה לשעבר. אנחנו מפטפטים כמו שאנחנו, אם הכל בסדר, עד שהיא אומרת לי שהיא בדיוק עשתה את היציאה ממקדוניה. היא ביקרה את משפחתה. זו הייתה צריכה להיות מפלגה, אבל הכל התברר אחרת. בשעה חמש בבוקר שרפה העיר שלושה קילומטרים מבית הוריה. האם זה היה קיצוני? הנשיא עצמו? האם תהיה מלחמת אזרחים או שהיא כבר? יריות, אש, מסוקים, רעש! במשך שעתיים הגבול נפתח ומי שמצליח, קורה. המילה גבול מקבלת משמעות חדשה לגמרי עבורי. השנה שלי לא חוותה גבול במידה זו.

אנחנו, "הדור שלאחר המלחמה". אין לנו משימה. מה עלי לבנות, אם הכל כבר ויקרע אני אולי לא, כי בכל מקום ההגנה על האנדרטה draufsitzt. מה שהם נתנו לנו הוא: "זה לא משנה, זה לא משנה, זה יכול לעשות רעש." וגם אנחנו.

השאלה היא האם באמת אין לנו משימה? יש לי הרגשה שיש מה לעשות בכל פינה. שמירה על אי-גבול דורנו בלבד דורשת מאמץ רב. שוב ושוב האדם בונה גדרות.

"טיפשותם של בני האדם והיקום הם בלתי מוגבלים, אם כי אינני בטוח ביקום."

אני כותב את המאמר, הטלפון מצלצל. ידידי צ'לי רבאנסר, המנהל האמנותי של תיאטרון הסין בנוינקירכן אם גרוסנדיגר, מתקשר אליי ומצטט את אלברט איינשטיין: "טיפשות האנשים והיקום הם בלתי מוגבלים, אם כי אני לא כל כך בטוח ביקום." הוא אומר לי ש סביב התיאטרון שלו נבנית גדר שמאפשרת כמעט לאמן ליצור אבזרים בתיאטרון או בתיאטרון. בחקירה מדוקדקת יותר, האם משמעות המשמעות של הפרויקט העבירה לו כרטיס ביקור של עורך דין. מה שנשאר זה חוסר אמון.

שוב דוגמא לעובדה שמתחייב כל פרט לבנות גבולות או להרוס גדרות גבול. וילון הברזל נפל. אנחנו אירופה! מחשבה נחמדה, אך ייקח עוד כמה דורות לחיות. האוסטרי אינו אירופה, מכיוון שהוא אולי מווינה. ולא מווינה, אלא מהמחוז השישי. ולא מהמחוז השישי, אלא מ- Windmühlgasse מול הקולנוע אפולו. ושם הוא גר במספר ארבע, מדרגות שתיים. משם הוא אוסטרי. וכן. אוסטריה נמצאת באירופה, אבל היינו פעם גדולים יותר תחת שלטונו של האיש עם הזקן הלבן. מכיוון שהיה לנו אפילו חוף פרטי על הים. אנו האוסטרים מה Windmühlgasse. כמו כן, זה לא ממש דיבר במשרדי המחוזות והרשויות שאנחנו אירופה, אם האוטובוס שלנו לא עובר את גבול המחוז בין שתי יישובים אוסטריים תחתית, מכיוון שיש חוסר התאמה ב"איזור הגבול "ביישוב קילומטרי האוטובוסים המונעים.

האם אנחנו אירופה אם אנחנו אפילו לא אוסטריה ברמה המשפטית? מה שניו יורק יוצרת עם 16 מיליון תושבים וראש עיר מחולק על פני תשע מדינות פדרליות עם תשעה מושלים, סגניהם, קברניטי המחוז וסגניהם. המועצה הפדרלית, הפרלמנט הממלכתי, המועצה העירונית, מועצת העיר, הגשיסטי גשסטי ... הרשימה יכולה להימשך עוד ועוד. לכל הנציגים הללו יש רגישויות וזנב עכברים של אנשים שהכניסו אותם לשם. יש לספק גם את רגישותם. עם כל זה בחשבון, לעיתים קרובות אי אפשר לקבל החלטה המועילה לטובת הכלל. איש עדיין לא הצליח להסביר לי מדוע יש לנו תשעה קודי בנייה שונים בארצנו. שלא לדבר על החוקים הנוגעים לתקנות גן ילדים וכו 'מגבלות הן הסיבה. שטח כוח מוגדר של מדינה פדרלית ונציגיהם.

"בואו נתחיל מהטוב ביותר שאפשר, כי זה יהיה פחות מעצמו."

התקווה שהדור הבא או אפילו הקרצייה האחרת שלי תמות אחרונה. צעירים עצמאיים השואלים מערכות ומגלים חוסר עקביות המשוחררים מכל חשיבה סמכותית, מעמידים את הדבר בחזית. הם לא היו יכולים להתאפק אם היינו מראים אותם נכון. אנשים בוגרים עם דעתם שלהם. חופש "ללא גבולות" בראש. אם משהו יכול להיות אפשרי בחשיבה שלנו, אז הטוב יכול לעבוד גם כן. נתחיל מהטוב ביותר שאפשר, כי זה יהיה פחות מעצמו.

תמונה / וידאו: גארי מילאנו.