שליליות תקשורתית

"עלינו לבחון מקרוב את אופן הצגת החדשות (השליליות) בתקשורת, כמו גם את תדירות המגע עם החדשות, כדי למנוע מאנשים להיות מושפעים משליליות".

מתוך המחקר האם החדשות גורמות לנו לא מאושרים?, 2019

אתם מגיעים רגועים לאולם ההגעה בתחנת הרכבת בעירכם ומצפים להגיע הביתה רגועים. עם זאת, כבר שם מרצדות תמונות של הקטסטרופות האחרונות על מסכי המידע, שכמעט ולא ניתן להימנע מהם. דרמה אחת אחריה, זיהומי קורונה הולכים וגדלים מתחלפים באסונות טבע, דיווחים על מלחמות, התקפות טרור, התנקשויות ושערוריות שחיתות. נראה שאין מנוס מהדחיפות של עומס המידע השלילי - ואין תשובות לשאלה "מה עכשיו?".

לתופעה זו יש רקעים רבים, שנחקרו בהרחבה על ידי מגוון רחב של דיסציפלינות מדעיות. התוצאות לרוב סותרות ומפוכחות, ואין כמעט ממצאים הנחשבים למהימנים. אולם מה שבטוח הוא שהבחירה במה שהופך לחדשות מתעוררת בתחום מורכב של תלות. בפשטות, ניתן לומר שהתקשורת צריכה לממן את עצמה ובהקשר זה תלויה באופן מרכזי בפוליטיקה ובעסקים. ככל שניתן להגיע ליותר קוראים, כך גדלים הסיכויים להצליח להשיג מימון.

המוח מוכן לסכנה

כדי למשוך כמה שיותר תשומת לב כמה שיותר מהר, נהגו על פי העיקרון במשך הזמן הארוך ביותר: "רק חדשות רעות הן חדשות טובות". זֶה שליליות עובד מצוין מבחינה זו, יש הרבה קשר לאופן שבו המוח שלנו פועל. ההנחה היא שבשל האבולוציה, ההכרה המהירה בסכנה ייצגה יתרון הישרדותי מרכזי, ולכן המוח שלנו מעוצב בהתאם.

במיוחד אזורי המוח העתיקים ביותר שלנו כמו גזע המוח והמערכת הלימבית (במיוחד ההיפוקמפוס עם הקשרים החזקים שלו לאמיגדלה) מגיבים במהירות לגירויים רגשיים ולגורמי לחץ. כל הרשמים שמשמעותם יכולה להיות סכנה או הצלה כבר מובילים לתגובות הרבה לפני ששאר חלקי המוח שלנו הספיקו למיין את המידע שנקלט כל כך. לא רק שלכולנו יש את הרפלקס להגיב בצורה חזקה יותר לדברים שליליים, זה גם מתועד היטב שמידע שלילי מעובד מהר יותר ואינטנסיבי יותר ממידע חיובי ולרוב נזכר טוב יותר. תופעה זו נקראת "הטיית שליליות".

רק רגשיות חזקה מציעה אפקט דומה. ניתן להשתמש בהם גם כדי למקד את תשומת הלב במהירות ובאינטנסיביות. נגע בנו ממה שמתקרב אלינו. אם משהו רחוק, הוא ממלא אוטומטית תפקיד כפוף למוח שלנו. ככל שאנו מרגישים מושפעים באופן ישיר יותר, כך אנו מגיבים בצורה אינטנסיבית יותר. לכן לתמונות יש השפעה חזקה יותר ממילים, למשל. הם יוצרים אשליה של קרבה מרחבית.

גם הדיווח מלווה את ההיגיון הזה. חדשות מקומיות יכולות לפעמים להיות "חיוביות". כבאי המוכר לכל אחד בעיר יכול להיות ראוי לחדשות בעיתון מקומי כאשר הוא או היא מחלצים חתלתול של שכן מעץ. עם זאת, אם אירוע רחוק, הוא זקוק לתמריצים חזקים יותר כמו הפתעה או תחושה כדי להיות מסווג כרלוונטי במוח שלנו. ניתן לראות את ההשפעות הללו מצוין בעולם התקשורת הצהובוני, בין היתר. אולם, להיגיון הזה יש השלכות מרחיקות לכת על ענייני העולם ועלינו כפרטים.

אנו תופסים את העולם בצורה שלילית יותר

להתמקדות הנובעת בדיווח השלילי, בין היתר, יש השלכות ברורות על כל פרט ופרט. כלי שצוטט לעתים קרובות לגבי תפיסת העולם שלנו הוא "מבחן הידע" שפותח על ידי חוקר הבריאות השוודי הנס רוסלינג. זה מתנהל בינלאומית ביותר מ-14 מדינות עם כמה אלפי אנשים, זה תמיד מוביל לאותה תוצאה: אנחנו מעריכים את המצב בעולם בצורה הרבה יותר שלילית ממה שהוא באמת. בממוצע, פחות משליש מתוך 13 השאלות הרבות הפשוטות נענות נכון.

שליליות - פחד - חוסר אונים

כעת ניתן היה להניח שתפיסה שלילית של העולם יכולה גם להגביר את הנכונות לשנות משהו ולהיות פעיל בעצמך. התוצאות מפסיכולוגיה ומדעי המוח מציירות תמונה אחרת. מחקרים על ההשלכות הפסיכולוגיות של דיווח שלילי מראים, למשל, שאחרי צפייה בחדשות שליליות בטלוויזיה, מתגברות גם תחושות שליליות כמו חרדה.

מחקר הראה גם שההשפעות הניתנות למדידה של דיווח שלילי חזרו רק למצב המקורי (לפני צריכת חדשות) בקבוצת המחקר שלוותה לאחר מכן בהתערבויות פסיכולוגיות כמו הרפיה מתקדמת. ההשפעות הפסיכולוגיות השליליות נמשכו בקבוצת הביקורת ללא תמיכה כזו.

לשליליות תקשורתית יכולה להיות גם השפעה הפוכה: תחושת חוסר האונים וחוסר האונים גוברת, ותחושת היכולת לחולל שינוי אובדת. המוח שלנו נכנס ל"מצב משבר נפשי", הביולוגיה שלנו מגיבה בלחץ. אנחנו לא לומדים מה אנחנו יכולים לעשות כדי לשנות משהו. אנו למדים שאין טעם להתעמת זה עם זה.

ההצפה גורם לך להיות חסין מפני ויכוחים, אסטרטגיות התמודדות הן כל מה שיוצר אשליה של ביטחון, כגון: הסטת מבט, הימנעות מהחדשות באופן כללי ("הימנעות חדשותיות"), געגוע למשהו חיובי ("אסקפיזם") - או אפילו תמיכה בקהילה ו/או אידיאולוגיה - עד לתיאוריות קונספירציה.

שליליות בתקשורת: מה בעצם אפשר לעשות?

ניתן למצוא פתרונות ברמות שונות. ברמה העיתונאית נולדו הגישות של "עיתונות חיובית" ו"עיתונאות בונה". המשותף לשתי הגישות הוא שהן רואות את עצמן כתנועת נגד ל"הטיית השליליות" בדיווח בתקשורת הקלאסית וששתיהן מסתמכות במידה רבה על פתרונות המבוססים על עקרונות ה"פסיכולוגיה החיובית". מרכזים אפוא סיכויים, פתרונות, רעיונות כיצד להתמודד עם האתגרים המגוונים של עולם מורכב יותר ויותר.

אבל יש גם בנפרד פתרונות בונים יותר מאסטרטגיות ההתמודדות שהוזכרו לעיל. גישה ידועה שהוכחה כמעודדת אופטימיות ומפחיתה את "הטיית השליליות" יכולה להימצא במה שנקרא תרגול מיינדפולנס - שמצא ביטוי גם במספר רב של גישות טיפוליות. תמיד חיוני ליצור כמה שיותר הזדמנויות לעגן את עצמך באופן מודע ב"כאן ועכשיו". הטכניקות בהן נעשה שימוש נע בין תרגילי נשימה, צורות שונות של מדיטציה ועד תרגילים גופניים. עם מעט תרגול, ניתן לנטרל את אחד הגורמים העיקריים לדרישות מוגזמות וחוסר האונים הנובע מכך בטווח הארוך - לפחות כל עוד ניתן למצוא את הגורם ללחץ שנחווה באופן אינדיבידואלי בחוץ ואינו חוזר לעומק- טביעות ראשונות יושבות: הלחץ המקיף לעתים קרובות כל כך הנחווה בגופו, אשר מלווה ללא הרף את החברה שלנו כיום.

תמונה / וידאו: Shutterstock.