חוק שרשרת האספקה ​​מול שדולות: הטקטיקות של התעשייה

עין חוק שרשרת האספקהשמעניש את הפרות זכויות האדם והרס סביבתי על ידי חברות? כבר לא נראה באופק. פיצוי בפני בתי המשפט באירופה? משאלת לב נשארת כל עוד עמותות עסקיות פועלות במסווה של שיתוף פעולה כדי לנטרל את הכללים המתוכננים.

סרטן, שיעול, אי פוריות. תושבי אריקה הצ'יליאנית סובלים מכך. מאז חברת המתכת השוודית Boliden שלחה לשם 20.000 טון מהפסולת הרעילה שלה ושילמו לחברה מקומית עבור הטיפול הסופי. החברה פשטה רגל. הארסן מהפסולת נשאר. אנשי אריקה התלוננו. ולהבריק בפני בית המשפט השוודי. פעמיים - למרות הביקורת של מועצת זכויות האדם של האו"ם.

מקרה פרטני? למרבה הצער לא. אלחנדרו גרסיה ואסטבן כריסטופר פץ מ הקואליציה האירופית למען צדק תאגידי (ECCJ) חקרו זה עתה 22 מקרים של הליכים אזרחיים נגד חברות האיחוד האירופי בגין זכויות אדם והפרות סביבתיות בחו"ל בניתוח שלהם "התלונה על גוליית". רק שניים מתוך 22 התובעים נשפטו רשמית - תושבי אריקה לא היו ביניהם. לא ניתנה פיצוי לתובע אחד.

למה זה ככה? "המקרים נשפטים לעתים קרובות על פי חוק המדינה בה התרחש הנזק ולא על פי חוק המטה של ​​החברה האם או החברה המובילה", אומר גרסיה. אגב, קולקטיב של אנשים בדרך כלל נפגע - לא משנה אם זו קריסת מפעל או זיהום של נהר. "עם זאת, מערכות המשפט הלאומיות לא תמיד מאפשרות למספר רב של תובעים לתבוע במשותף תביעות לפיצויים." ולבסוף, יש את המועדים. "לפעמים צריך רק שנה אחת להגשת תביעות ממעשי נזיקין". ניכר כי חברות אינן מעוניינות באישור מוקדם של חוק שרשרת האספקה ​​ברמת האיחוד האירופי.

חוק שרשרת האספקה ​​לעומת לובי: שיתוף פעולה כטקטיקה

"פרודוקסיות במיוחד הן אותן איגודי סחר שבמסווה של שיתוף פעולה מבטיחים להקל על התקנות המתוכננות", אומרת רייצ'ל טנסי, שתיארה את הטקטיקה של הלוביסטים בנושא חוק שרשרת האספקה ​​בניתוח ECCJ "Fine Out". למעשה, אין כל כך מעט איגודים מקצועיים שפועלים בהדרגה ותומכים בחובת זהירות סטטוטורית. זה כולל את AIM, למשל, שבשנת 2019 הוציאה עד 400.000 יורו על לובינג באיחוד האירופי.

AIM, שבה חברות קוקה קולה, דנונה, מארס, מונדלז, נסטלה, נייקי ויוניליוור, דוגלת בכלים פוליטיים המעודדים חברות לכבד זכויות אדם. אפשר גם לראות את האחריות לכבד זכויות אדם "מחוץ לתחום האחריות המשפטית". אם היא נכללת, AIM דוגלת בהגבלת אותם ל"הפרות זכויות אדם חמורות ". טנזי אומר, "הגרסה המועדפת של AIM של החוק לא תחייב את חבריה באחריות להפרות זכויות אדם. עם זאת, אם לא ניתן למנוע אחריות, האפשרות הבאה הטובה ביותר לא תתרחב לכל שרשרת הערך של החברה. "או אם להשתמש במילותיה של איגוד הקקאו הבלתי מעורער:" יש לאפשר לחברות לחשוף סיכונים בשרשרת האספקה ​​שלהן ללא צורך בכך. לדאוג לסיכון מוגבר לאחריות."

שדולות: יוזמות התנדבותיות ככיסוי

ואז יש קבוצות לובי עסקי כמו CSR Europe. עם זאת, המטרה שלהם היא להשתמש ביוזמות וולונטריות של אחריות חברתית תאגידית ככיסוי. רבים מחבריה אינם זרים לשערוריות זכויות אדם וסביבה כשחושבים על פולקסווגן - שערוריית פליטת מילות מפתח, אומר טנסי. למעשה, כבר בדצמבר 2020 הכריזה קבוצת הלובי על הצורך "להכליל עבודה שכבר נעשתה על ידי חברות". בנוסף, מודגשת החשיבות של "פיתוח סטנדרטים מלמטה" והרושם הוא "שה הנציבות צריכה אמון בתעשייה. אין סטנדרטיזציה מודרכת". ההתאחדות גם מציינת בבירור מה בעצם יש ל-CSR Europe בראש בכל הנוגע לשרשרת האספקה: "תמריצים תומכים" לחברות ודיאלוגים ובריתות חדשות בתעשייה האירופית. לבסוף, ההערכה היא שההצלחה "תלויה במידה רבה בשיתוף הפעולה של המגזר הפרטי באירופה".

תנאים שווים לכולם?

איגודי הלובינג הלאומיים של המדינות שבהן כבר קיים חוק שרשרת אספקה ​​אינן פעילות בינתיים. בראש ובראשונה, אלו הם הצרפתים. שם אתה צריך להתמודד עם השאלה האם חוק האיחוד האירופי הקרוב צריך להתיישר עם החוק הלאומי או להיפך. עבור איגוד הלובינג הצרפתי AFEP, זה ברור: יישור, כן, אבל קשור אליו, נא לדלל את החוק שלו. "נכון", אומר טנסי: "בבריסל, הלובי של חברות צרפתיות גדולות פועל לקעקע את הצעת החקיקה האירופית השאפתנית ודוחף להוראות חלשות יותר מאשר בצרפת." אבל זה לא הכל, בדיקת נאותות לא צריכה לכלול שינויי אקלים. העובדה שחברת Total נמצאת בדירקטוריון AFEP כבר לא נראית כצירוף מקרים. אגב, עבודת הלובינג של AFEP עולה הרבה: לפי המידע שלה היא עולה 1,25 מיליון יורו בשנה.

הסחות דעת של הלובי

התאחדות העסקים ההולנדית VNO-NCW ואגודות העסקים הגרמניות מוכיחות לבסוף עד כמה מטעה יכולה לפעול. הראשון הודיע ​​בבית שחוק שרשרת אספקה ​​יהיה בעד רק ברמת האיחוד האירופי, אבל לא ברמה הלאומית. בבריסל, לעומת זאת, הפרויקט מתואר כ"לא מעשי" ו"דרקוני".
בינתיים, המקבילים הגרמנים הצליחו להחליש את חוק שרשרת האספקה ​​הלאומי. עכשיו הם מנסים לעשות את אותו הדבר בבריסל. מול כל הטקטיקות הללו, יש רק תקווה אחת שטנזי מנסחת בזהירות: "שהמנהיגים הפוליטיים לא יפלו למלכודת של איתור דרך ביניים מקובלת בין בלמים לחברות לכאורה 'קונסטרוקטיביות'".

מידע: הטקטיקה הנוכחית של הלובי העסקי

הדרישה לתקנות 'פרגמטיות' ו'מעשיות'
ההתמקדות היא ב"תמריצים חיוביים" לחברות לעשות את הדבר הנכון ובשאיפה להימנע מכל אחריות, כלומר השלכות חמורות על חברות המעורבות בהפרת זכויות אדם. כל העניין ארוז במילים נשמעות כמו: חששות לגבי "סיכון מוגבר להתדיינות משפטית", "האשמות סתמיות" ו"אי ודאות משפטית". מאחורי זה עומד הרצון להגביל את חובת הזהירות להפנות ספקים לחברה, כלומר השלב הראשון בשרשרת הערך העולמית. רוב הנזק לא נפל שם. תביעות משפטיות של החלשים יפוגו.

הדחיפה לאמצעי CSR מרצון
לעתים קרובות אלה כבר שם - מיושמים על ידי התעשייה, לא יעילים לחלוטין והופכים את יוזמת החקיקה לנחוצה מלכתחילה.

יישור מגרש המשחקים
תחת המוטו "שדה משחק שווה", הלוביסטים העסקיים הצרפתיים - לצרפת כבר יש חוק שרשרת אספקה ​​- דוחפים כעת לקירוב של חוקי האיחוד האירופי מתחת לרמה שלו.

הונאה
בגרמניה ובהולנד, איגודי עסקים מתנגדים להצעות החקיקה השאפתניות שלהם ודוגלות בפתרון של האיחוד האירופי. ברמת האיחוד האירופי, אז הם מנסים להחליש ולערער את הטיוטה האחידה הזו.

תמונה / וידאו: Shutterstock.