היום

היום הוא העתיד שייעלם מחר. כל אנשי העולם אומרים את זה בגלל שהם כל כך אוהבים את זה כששומעים אותם ומכבדים אותם. אבל מה שביניהם, החיים, נקבר במהירות תחת אבל בעתיד-אז ומה-יהיה-כאשר-אנחנו כבר לא. בינתיים, כל האמיתי הזה, יישכח ונידון עד שיהיה מאוחר מדי.

הם אומרים שיש סדר חדש, בין מה לעזאזל לאלוהים / -להוא הנוער, כי זה לא יכול להיות אחרת. כל הכאוס והסבל הזה, זה יכול להיות רק נוער. אתה כל הזמן אומר לי, אני אוהב אותך / - אם אתה נוגע בלחי, כי כל המילים שאתה מדבר אינן נכונות. אתה לא אומר את האמת שלך, אתה מפחד מהמוות. אה, איזה מושג מוזר / -אתה אתה מנהל את חייך. המחשבות והפחדים של מי שמעיז לחשוב מתעלמים ומבטלים אותם. ובכל זאת הם שאינם חולים. אבל אתה לא רוצה לשמוע את זה, כי אתה מאמין רק בעצמך וכל מילה / דלילה הם כל המשפטים שהם מדברים. כי אין שום דבר שנאמר באף אחד מהמשפטים הללו.

אנשים צריכים קווים, כללים והכוונה / -אבל אנחנו מסתובבים. האנשים הגדולים מדברים הרבה, על עושר וכלכלה, על לעשות כלום ולהיות מיומנים. הגברים הגדולים לעולם אינם שותקים כשמדובר בכסף. הם מרמים את חושיהם וזה יימשך לנצח ושום דבר לא ישתנה כאן. כי התמכרות היא הבריחה מהמציאות. וזה מפחיד וקולני ומורט עצבים. עם לילות מלאי סופות רעמים וימים מלאי חום / גלים שעולים לנו את כדור הארץ. כיפות הקוטב נמסות ודובי הקוטב מתים, הקרחון נעלם וכך גם אנחנו. האם אנחנו כל כך טיפשים להאמין שכל זה לא אמיתי, לא אמיתי. אולם המציאות אוהבת להראות את עצמה כשאנשים פוקחים את עיניהם ורואים את מה שאי אפשר להתעלם ממנו. מכיוון שכשבעלי חיים מתים וים עולה, אז יש לנו בעיה / -החיים בלעדי כבר איננה. אבל אנחנו לא רוצים לראות את זה. כי הגברים של העולם רק רוצים לשמוע מה הם אוהבים. "תפוס אותם בכוס" והם עושים מה שהם רוצים, כי אשת העולם צריכה לרצות. ומה זה אמור להיות, הפמיניזם הזה, למה אתה צריך את זה / לכל אחד יש את הזכות להיות. חלקן במשרד ונשים במטבח. מה כל כך רע בזה, נשים פשוט צריכות לעבור את זה.

אישה, מה הפשע כאן? אולי שרק הם יביאו את ילדיכם ויעמידו על זכויותיהם / יריות הפיתיון נגדו, אומר שזה לא מתאים. אבל חשבתי שאנחנו חיים היום ולא אתמול, לאן נעלמה האנושות? על כוכב לכת מלא באנשים שצריכים לאהוב זה את זה, למעשה חסר אנשים שהם עדיין אנשים. אבל החיים האלה הם צעצוע / דברים בכמה ידיים שמחליטים למי מותר לאכול היום ומה. איזה רעיון נורא לדעת שהימין מתרבה ולא לומדים כלום מאתמול. אם ננחת שוב במדינה לפני תקופתנו, אל תתפלאו מכיוון שכבר מזמן היה חשוב לנו שהנכונות לא תהיה חשובה. נכון זו מילה גדולה, אנשים יודעים לנתח אותה ומילה זו אינה עניין של פרשנות / פרשנות, כשמדובר בהתייחסות לאנושות כמו לאנשים ולא כמו חזירים. כי מה שאנחנו עושים לבעלי החיים שלנו, אני מרחם עליהם ואותנו. אם הם מתעוותים על הרצפה שם ואני רוצה את הסטייק שלי היום, תמורת 8 € שימו לב, כי הבריאות שלי ושל בעלי החיים לא שווה לי יותר. מה עלי לעשות, לאכול ירקות? איפה אנחנו כאן, בארץ לפני זמננו? שימו לב, לשם אנחנו הולכים, אז תאכלו את מה שאמא טבע נותנת לכם ברצון ולא נתלונן מחר, בין אם אנחנו אוכלים, חולים, סובלים חזירים או כרוב / כרוב מזוהם עולה לשמיים שעושה עשן קשה לנו לנשום. אבל לא משנה, אתה חי רק פעם אחת, שלא יהרוג אותנו ומאחורינו את המבול.

אבל מה עם מי שלא יכול לעזור איך אנחנו חיים? את אלה שאתה צועק אחרי המילה N ואת תרבותם אתה מנסה לחקות? מה עם אלה שאנחנו לוקחים מהם הכל בחיים? מה עם אלה ששונאים אותנו מכיוון שאנו מקימים סמטאות ופסלים שלמים לכבוד רדיפתם והרגם ותסיסתם / - הם מתו זה מכבר, אך מדוע שנחכה למחר כדי לקרוע אתמול ולהתחיל שוב היום? מדוע כל האנשים צריכים לקוות ולהתפלל ולחשוש שהם עדיין יוכלו לחיות ולאהוב מחר? מה נותן לנו את הזכות לבחור את מי להרוג ומי לא?

כי חיים לא עשויים רק משחור לבן, טובים ורעים, שקריים ואמיתיים. בחיים אין רק את השמש אלא גם גשם / קשתות הם סימן לחיים ולא נגד שלך. זה שאתה לא רוקד מתחת לקשת, לא אומר שאחרים לא רואים קומקום מלא זהב מתחתיו. החיים צבעוניים ורועשים ויופי ניתן למצוא גם בחושך.

היום הוא העתיד שייעלם מחר. כל אנשי העולם אומרים את זה בגלל שהם כל כך אוהבים את זה כששומעים אותם ומכבדים אותם. אבל גברים ונשים יקרים בעולם, מה דעתך אם תלך לצד ותראה מה עשית כאן? כי היום עבר מהר מאוד ואני ממש לא רוצה לחשוש לחיי במדינה לפני זמננו.

-ג'וליה גייסווינקלר