in ,

רוח החברה שלנו


בשביל מה ייזכר הדור שלנו? על שאינה מנצלת את הפוטנציאל שלה? על שלא פעל בזמן שהגיע בדיוק הזמן הנכון? אנחנו רוצים לשנות משהו ובכל זאת קל לנו מדי להפוך את המילים הגדולות שלנו לפעולה. אולם עתידנו אינו חשוב לנו מספיק כדי לקום כדי לנסות ולמנוע את הפחדים הגרועים ביותר שלנו. כולנו חושבים על אלפי מחשבות מדי יום ובכל זאת רובם בקושי מבזבזים משהו על דבר חשוב כמו העתיד של כוכב הלכת הביתי שלנו. כולנו פועלים, אך איננו מודעים להשלכות מעשינו. אנו חושבים, בדרך הקלה שלנו, "מה אפשר לשנות לבד?" אבל השאלה היא רטורית.

האמת היא שלמרות שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים את התשובה, אנחנו אפילו לא רוצים לשמוע אותה, אנחנו אפילו לא צריכים לשמוע אותה, כי בכל מקרה אנחנו לא משנים את ההתנהגות שלנו. בנינוחות כמו שאנחנו בני האדם, אנו משתמשים בהם כתירוץ שלא צריך לפעול. לצאת מעצמך ולהתנגד למשהו שנמצא מחוץ לאזור הנוחות שלנו זו בעיה ענקית עבור רוב אוכלוסיית העולם. בעיה שהם לא רוצים לפתור, מכיוון שפתרון הבעיה דורש לצאת מהנוחות של האדם לפעול. לכן הכל נשאר כרגיל. הכל נשאר זהה, אף אחד לא צריך לעבוד שלא לצורך ואף אחד לא מחויב להציל את כדור הארץ שלנו.

ומי שהחליט לפעול, מי שהחליט לעמוד לעתיד, נכשל כישלון חרוץ בגלל העצלות של שאר האוכלוסייה. לא רק שהם מקריבים את זמנם ומרצם לטובת טוב יותר, אלא הם גם נתקלים בהתנגדות. תפגוש אנשים שטרם פקחו עיניים ושמעיטים בערך ואף מכחישים את המטרה הזו, אם כי ההשלכות כבר ניכרות בבירור! קחו לדוגמא את הנשיא האמריקני, חיה גדולה שבאמת צריך לצפות שתתמודד עם הנושאים הללו ותנהג בהתאם. כאחד האנשים החשובים והמשפיעים ביותר על כוכב הלכת בסכנת הכחדה הזו, הוא אפילו מכחיש את הסכנה הקיימת, מכחיש את העלייה בטמפרטורה ובאופן נוח למדי, מאשים אותה בדברים אחרים.

הוא הדוגמה המושלמת עבור האדם הממוצע: עצלן מכדי להתמודד עם תהליכים מחוץ לאזור הנוחות שלו ולדאוג לדברים שעשויים להיות מתישים ומשונים, אך יוביל לגילוי עצמי ויפקח את עיניך. עם זאת, אם כולנו נעבוד יחד ונפקח את עינינו לבעיות של ימינו וננסה לפתור אותן במקום פשוט לשלול אותן מטעמי נוחות, אנו עשויים בסופו של דבר להציל לא רק את כדור הארץ אלא גם את רוח החברה שלנו.

תמונה / וידאו: Shutterstock.

פוסט זה נוצר על ידי קהילת האופציות. הצטרפו והעלו את ההודעה!

על התרומה לאוסטריה האופציה


נכתב על ידי לאנה דאובוק

Schreibe einen Kommentar