הלמוט מלצר
צעד אחורה, קיפאון, התקדמות - מנקודת המבט שלי שינוי מרמז על דבר אחד מעל הכל: הצורך הבסיסי של אנשים לשפר את מצבם. אבל לפעמים זה יותר נוח פשוט לשכב על העור העצלן. יש לכך הרבה תירוצים: הגורל, הרי העתיד כבר מזמן קבוע. או הרעיון שפרט אינו יכול להזיז דבר.
אני מאמין שהעתיד הוא תוצר מעשינו בהווה. מה שאומר, בתורו, שההווה שלנו נובע ממה שעשינו או השמטנו בעבר. האם אנו מרוצים מהתוצאות עד כה?
למרות כל התסכול ממה שמשתבש בעולם הזה: דווקא בעשור האחרון הרבה קרה - למשל בכל הנוגע להעלאת המודעות האקולוגית. כוח של חברה אזרחית אידיאליסטית התעורר. האם הכל משתנה כעת לטובה?
אופטימיות תרבותית נקראת פילוסופיית ההארה של וולטייר או הגל. האחרון היה משוכנע שההיסטוריה מלווה בעלייה מתמדת של התבונה.
במובן זה, הבה נדריך את הלל שלנו בנוכחות התבונה, כך שיוכל להתפתח עתיד רצוי. כל אחד יכול לתרום, הן בקנה מידה קטן והן בקנה מידה גדול. אפילו התנהגות צרכנית נכונה תוביל לשינויים חיוביים. למה צריך לשאוף? לצורך העניין אני מחזיקה את זה כמו הגל: "האידיאל הוא האמיתי באמת האמיתית ביותר שלו."
תמונה / וידאו: אפשרות.
