מירה קולנק
אהבה היא משחק מוזר. ואף אחד לא יודע בדיוק לשחק את זה, וגם לא יודע אם יש חוקים בכלל. בסקס אנו מתחילים גם באפס וגם בזוגיות. רק על ידי ניסויים אנו אוספים כמה תובנות שעוזרות לנו לפעמים, אך לפעמים איננו עושים זאת. וזה רק הוגן שהבורות מופצת באופן שווה לכולם, או לא?
יש מעבר של סיכון הגירושין לדור הבא. [...] בינתיים, השאלה היא הרבה יותר: האם לא כולנו קצת גרושים?
מאז שנות השבעים נערך מחקר עד כמה משפיעה מאוחר יותר גירושין של ההורים על קביעות הנישואין של ילדיהם, וההבנה היא שיש מעבר לסיכון הגירושין לדור הבא. מדוע זה כך ואילו גורמים עדיין ממלאים תפקיד, כמו לעתים קרובות כל כך, אינו ברור מאוד. מכיוון שהאדם פשוט מורכב מדי. חוויות קשירה הן בעלות השפעה, אך במקרים בודדים היא עדיין קשורה לקשר בין גורמים מלחיצים והצעות התמודדות, כלומר: גירושין אכן מהווים גורם סיכון, אך סכסוכים משפחתיים מתמשכים הם הרבה יותר גרועים בטווח הארוך עבור הצאצא והתפתחותו וטיפולו בעתיד. עם סכסוכים זוגיים.
מעניין גם שמחקרים הראו כי צעירים עם הורים גרושים מקיימים יחסי אהבה יותר מאשר בני גילם מהורים עם נישואים שלמים. ההערכה היא כי חוסר הרמוניה של בית ההורה בילדי גירושין מקדמת את הצורך בתמיכה במערכת יחסים רומנטית.
ככל שהמדע. עם זאת, אין לשכוח כי כל המחקרים הללו מבוססים על מספרים שנאספו הרבה קודם. עם זאת, העולם השתנה לא מעט עם הרשתות החברתיות. בינתיים, השאלה היא הרבה יותר: האם כולנו לא מעט גרושים? באופן כללי, ככל שמתבגרים, זה מורכב יותר עם אהבה. ככל שידע יותר, אפשר לחשוב, הוא יתרון, אך באהבה אנו נשארים אידיוטים עד הסוף. בגיל שבע אהבנו את הילד, שחלק את אותה התלהבות מחלזונות קטנים מאוד, בגיל שש עשרה הילד השכן פשוט חיבב אותנו כי היה לו טוסטוס ועד גיל עשרים התקליטן החנון היה מגניב במיוחד, רק בגלל שהוא נגמר הייתה לך ידיעה שלא בבעלותך ולא היה אכפת לך ממנה בסוף.
אבל אז מגיע הרגע הדרמטי הזה בו נשים אומרות: הדבר החשוב ביותר הוא שיש לו הומור! ואני מתכוון לאותה השכלה גבוהה כמוהם עצמם, מעמד יוצא מן הכלל או הסיכוי, כמו גם משאבים כלכליים מספיקים. זה צריך להיות גבר בבקשה, שמתאים גם כסיכה דקורטיבית על החולצה. בין אם כרגע הכפתורים פתוחים פחות או יותר, וכיצד העולם צודק, זה לא משנה.
אצל גברים, לעתים קרובות התביעות כלפי בן זוג פוטנציאלי גדלות באופן דרמטי כאשר מערכת יחסים ארוכת טווח נכשלה.
בכל מקרה. הביקוש הגובר בגיל מבוגר לא יהווה בעיה בפני עצמה. לפחות הוא מעולם לא הפריע לאנשים להמשיך להזדווג. אבל עכשיו הם נתנו לו כלי שנראה שמאפשר את זה, שנראה בלתי אפשרי: בחירת השותף לחלום בקטלוג העולמי.
"אם אתה בונה את מערכת היחסים שלך באמצעות העיקרון המודולרי, אתה מקבל רק את מה שאתה רוצה - אבל לא בהכרח את מה שאתה צריך."
אך הידיעה על אפשרות זו הופכת את זה או אחר כבר למטורף. בראיון ל- ZEIT, ארן קאלקה, שהיה בעבר ראש שותף ועילית מובחרת, מבהיר את מה שמטביע לנו לאט לאט: "אנשים לא יהיו מאושרים יותר אם הם יוכלו לבחור הכל בעצמם." וקאלקה ממשיך: "מי שלו מערכת יחסים שתוכננה על פי העיקרון המודולרי, מקבלת רק את מבוקשו - אך לאו דווקא את מה שהוא צריך. "
האינסוף אפשרויות שמחכות לכם מקלות על חלקם לסיים מערכת יחסים. לא בכדי שיעור הגירושין בערים הגדולות תמיד היה גבוה יותר מאשר במקומות אחרים.
זה כנראה קריטי יותר לסיכון הגירושין, איך היה מגיב למבחן המרשמלו בילדותו. מכיוון שכאן שוב אנו בשאלה המטרידה, מדוע ילד אחד יכול לחכות בזמן שהשני נופל מיד בסיפוק נזקק (והמרשמלו אוכל). נטייה? סוציאליזציה? ניסיון?
לרוע המזל, לא ידעתי אם מבחנים אלו שמו לב במפורש לנטיות בהתאמה של גירושין וילדים שאינם מתגרשים. האינטרנט הוא בהחלט מרשמלו ענק ואם תוכלו לעמוד בפיתויים שלו, יתכן שתתגמלו. בלי קשר למה שהוריך עשו.
תמונה / וידאו: אוסקר שמידט.
