ראוש - טור מאת גארי זיידל

אם לא היה יום שבת, כשהריקודים היו כה קלים על סוליות, היין היה טעים כל כך והבירה רעננה אותי כל כך נפלא. אם לא הייתה לי תחושה שאוכל לשנן את הטקסט של שיר כלשהו, ​​לא משנה באיזו שפה, ולפרש אותו בצורה יוצאת דופן.
אם כל זה לא היה בשבת הנוכחית, כנראה שהייתי קם ביום ראשון, הייתי מכין ארוחת בוקר והייתי הולך עם משפחתי בגן ליהנות מקרני השמש האביביים הראשונים.

למרבה הצער. במיוחד האחרונים כמעט שדדו ממני את הראייה לנצח. כל ציפור ששרה על המעיין המתקרב, לדעתי, עשתה זאת בקול רם מדי. הבריזה הקלה הקלה משכה את שורשי השיער ורגלי סירבו לחלוטין לצו הקבוע שלי. הייתי רחוק קילומטרים רבים ממשחק הדדי הרמוני של האיברים הפנימיים שלי, וכל משפט שלא דיברתי וכל שאלה שלא הייתי צריך לענות עליו, יצר מעט אושר בגופי הפגוע.

הייתי שיכרון יום קודם. למרבה המזל החריג, אבל כמעט ולא הסרתי את זה. בגיל 20 כנראה הייתי צוחקת את עצמי אם הייתי שוכבת על הספה בחדר האפלולי בעיניים עצומות. באותה נקודה חשבתי לעצמי: "למות תהיה וריאציה לא קטנה."

מדוע לא היה שום תיקון ביום שלפני שציירת תמונה קוהרנטית בשעות שלאחר מכן, שכנע את דעתך ואילץ את שפתיך להזמין מים, כשאתה יודע שתצטער על כך במרירות למחרת?

כי זו זריזה. זרימת השיכרון שמעוררת אתכם. מי הופך אותך לבלתי מנוצח. מי גורם לך לדבר את כל השפות. שמצליח לחבק גברים בלבביות. החברויות לנצח מבטיחות. הוא הופך את הבר הסחוט לאולם נשפים. מי מטלטל את הרעיון להציל את העולם מהשרוול. שהופך את המלצרית הקטנה, המגושמת, ארוכת הטווח לבדה, עם קשת רגליים לדגם. זה מצחיק אותך לפני שאתה בוכה.
מצב חירום שמאפשר לך לדעת מה עוד יש בך, גם אם אינך יודע זאת יום אחרי. לא תמיד זה צריך להיות אלכוהול. אתה יכול גם לעשן את זה. למזלי, אני יכול להתנגד לחלוטין לשתי הפיתויים מבלי שיש לי תחושה קלה ביותר של פספוס של משהו. במיוחד על הספה נודע לי לזה.

"שיכרון יכול להיות כל כך הרבה. זה יכול להיות ההשראה הבלתי יאומן של ספר טוב כמו גם שיחה גואלת שיוצרת בך כוחות בלתי נתפסים או מעניקה לך תחושת הקלה. להיות משכר עם הסימן הנכון יכול לעורר את העולם, אבל שניהם תמיד בנו. "

שיכרון יכול להיות כל כך הרבה. זה יכול להיות ההשראה הבלתי יאומן של ספר טוב כמו גם שיחה גואלת שיוצרת בך כוחות בלתי נתפסים או מעניקה לך תחושת הקלה. להיות משכר עם הסימן הנכון יכול לעורר את העולם, אך שניהם תמיד בנו.

אם איש הזעם ישיג את זעמו בשליטה, הוא יבין שהוא עושה משהו חיובי באותו מאמץ והספירלה מסתובבת כלפי מעלה.
לסטמטיש יש רעיון למטרה הטובה ומנותק מכל הטענות כלפי הרשויות, המדינה, נציגיה, הבוס ושאר העולם כה אנשים מכריעים, בעלי דעות דומות, בדרך להוכיח שגורלו בפני עצמו לקחת את היד ובכך לחוות תחושת חופש של קיומה לא ידע עד כה.

"האדם הוכיח בסיפורו כל כך הרבה פעמים מה יש בו, אבל אני חושב, עבור המלטות הגדולות באמת זה צריך למהר."

הסרט "מחר" ממחיש היטב, מה יוצא כשאתה עושה סגולה מתוך הכרח ומבין שיש פתאום אפשרויות בלתי נתפסות. האדם הוכיח בסיפורו כל כך הרבה פעמים מה יש בו, אבל אני חושב, עבור המלטות הגדולות באמת הוא צריך "שיכרון".

הוא זקוק לארכיאולוג הבלתי נלאה, שמאמין באמונה שלמה למצוא אבן נוספת לפסיפס שלו. הצולל, שמאמין בתוקף בהעלאת האוצר, כמו גם המנצח, שחש מה שוכב בין המעלות, הוא רוצה להפיק את כלי הנגנים שלו. השיכרון הוא תחושה נפלאה. אין צורך באלכוהול או בסמים.

יש בו משהו קטן של לחלום, במטרה להפוך משהו גדול. תן לעצמך את הרגעים שבהם אנו חשים המלווים אותנו כוח נפלא.

תמונה / וידאו: גארי מילאנו.