נשיות - טור מאת מירה קולנק

אתה יודע מה משעשע? באותה תקופה, כשקניתי בטעות את המעיל הראשון שלי משנות ה- 60 בגיל שש עשרה והחלטתי ללכת עם הסטיילינג הנכון, אנשים קראו לי "מרילין מונרו" ברחוב. היא ככל הנראה הדבר היחיד שקשר אותה למראה מסוג זה. שהיא לבשה את שיערה בצבע לבן-בלונדיני ואני עמדתי בצבע השיער הטבעי החום שלי, כנראה לא עשתה דבר.

16 שנה אחר כך, אם זה פשוט מאפשר את המצב, אשאל אותי אם אני באמת גבר או שפעם הייתי גבר. יכול להיות שאני מדמיין את זה, אבל אני חושב שזה מספר משהו על מצב הרוח הנוכחי בחברה שלנו.
הערכת החיצוניות, כמו סקסיזם, מלווה נשים מילדותן המוקדמת. וגם אם אתה מאוד מוגן וגדל רחוק מתעשיית האופנה, כמוני. אני לא רוצה להכחיש שבנים אפילו לא מתייחסים לפרחים המוזרים שההתבגרות יכולה לעשות מבחינת הסטיילינג, ובכל זאת תמיד יש הרבה יותר דאגות מהבנות. וחוסר האיזון נשאר. אני מניח, עד סוף חיי העבודה.
עם זאת מצאתי את ההערה של ברברה קוגלר (DIE ZEIT), שהופיעה לאחרונה בדיון # metoo, יותר מפוקפק. על קצה המזלג, היא קוראת לנשים להסתגל באופן אופנתי לגבר, ללבוש בגדים נטולי גוף ולנצל את האנרגיה לא לשם הופעה אלא לקריירה וחינוך. וגם כדי לברוח מהסקסיזם - בלי קסם, בלי תגובה (גרשש) - כך דעתם.

"הגבר במדים כסמל לתבונה ויעילות הוא סטראוטיפ חלול לא פחות מזה של אישה שכוחותיה הנפשיים כבר מותשים ביישום שפתון."

מעניין שבימת הנשיות הופכת לחשודה בימינו. לא משנה מה המקרה, בטוח שמי שרוצה להישמע כאישה צריכה לוותר על נשיות. אנג'לה מרקל הנה דוגמא שכופה את עצמה. היא מייצגת מדינה, אך כאישה היא לא ניתנת לזיהוי.
הגבר הרוחני מקודד זכר בחברה שלנו. האיש מדגיש את תחילת ה- 20. המאה, שהוא לא מייחס חשיבות לחיצוניות ויש לו דברים חשובים יותר לעשות. ואילו האישה מרגיעה עד עצם היום הזה כחסרת הנצח שאין לה שום דבר אחר בראש מאשר לעטוף את המראה שלה סקסי ודרזוביטני. הנשיות, כפי שמציינת תיאורטיקנית האופנה ברברה וינקן, חשודה תמיד בטיפשות ובקלות דעת.
גישה כזו לקולקטיביזציה של המינים באמצעות לבוש דומה יותר להתאמה חסרת טעם לעולם הפטריארכלי. והגברים בחליפות לא עשו את האדמה, נכון? הגבר במדים כסמל לתבונה ויעילות הוא קלישאה חלולה באותה מידה כמו של אישה שכוחותיה הנפשיים כבר מותשים ביישום שפתון.

לוקיזם, אפליה על רקע מראה, קרה לי באופן קבוע מאז תחילת הקריירה המקצועית שלי. אבל מעולם לא תהיתי מה לא בסדר איתי, אבל מה בעצם משתבש בחברה הזו, שסגנון הלבוש מחליט כל כך על הערכת המסוגלות. ויש המון לא בסדר. היינו צריכים לשחרר את האיש מחובתו ללבוש מדים ולתת לו להתמודד עם "העירום" החדש שלו. הוא הצליח להתחבא זמן רב מדי, מתוך אמונה שהוא יכול להרשות לעצמו לוותר על קסם ואלגנטיות. בינתיים, זה עדיין נכון שכדאי שתחשיב את הנשיות כמעשה מרד ואל שום דבר ישכנע אותך.

תמונה / וידאו: אוסקר שמידט.