גבולות הצמיחה

"הצמיחה הבלתי מוגבלת נובעת מהעובדה שמשאבים מאובנים מנוצלים, שהאוקיינוסים שלנו דגים מדי ובמקביל הופכים למזבלות ענקיות."

דברים חיים נבדלים מחומר דומם על ידי שילוב התכונות הבאות: הם יכולים לחילוף חומרים, להתרבות והם יכולים לצמוח. אז צמיחה היא מאפיין מרכזי של כל היצורים החיים, אך יחד עם זאת היא הבסיס לבעיות הגדולות של זמננו. צמיחה בלתי מוגבלת נובעת מהעובדה שמשאבים מאובנים מנוצלים, שהאוקיינוסים שלנו דגים מדי ובמקביל הופכים למזבלות ענקיות. אך האם גידול בלתי מוגבל הוא ציווי ביולוגי, או שמא ניתן לעצור אותו?

שתי האסטרטגיות

באקולוגיית הרבייה, מבדילים בין שתי קבוצות גדולות של יצורים חיים, מה שנקרא אסטרטגי r ו- K. אסטרטגים הם המינים שיש להם מספר גדול מאוד של צאצאים. ה- R מהווה רבייה, בדיוק בגלל הצאצאים הרבים. הטיפול ההורי באסטרטגים אלה מוגבל למדי, מה שאומר שגם חלק גדול מהצאצאים אינם שורדים. עם זאת, אסטרטגיית רבייה זו מובילה לגידול אוכלוסין מעריכי. זה עובד טוב כל עוד המשאבים מספיקים. אם גודל האוכלוסייה עולה על יכולת המערכת האקולוגית, מתרחשת קריסה קטסטרופלית. ניצול יתר של משאבים גורם לאוכלוסייה להתמוטט הרחק מתחת ליכולת הנשיאה של המערכת האקולוגית. אחרי הקריסה אחריה צמיחה מעריכית עבור אסטרטגים. זה יוצר דפוס לא יציב: גידול בלתי מוגבל, ואחריו קריסה קטסטרופלית - האחרון לא רק מצמצם את האוכלוסייה במקרה הרע, אלא אפילו יכול להוביל להכחדת המין. אסטרטגיית רבייה זו רודפת בעיקר על ידי יצורים קטנים וקצר מועד.

ככל שיש יצור חי גדול וממושך יותר, כך הסיכוי הוא להמשיך באסטרטגיה האקולוגית של אסטרטג K. לאסטרטגים מקבוצת K יש צאצאים מעטים שמטופלים היטב וששרודם ברובם. אסטרטגים של K מפחיתים את קצב הרבייה שלהם כאשר צפיפות האוכלוסייה מגיעה לכביכול כושר הנשיאה, כלומר מספר האנשים שיכולים להתקיים במרחב מחיה מבלי לעשות שימוש מוגזם במשאבים הזמינים ובכך לפגוע בהם באופן קבוע. ה- K מייצג את יכולת הנשיאה.
המדע טרם ענה בבירור היכן ניתן לסווג אנשים מהבחינה הזו. מנקודת מבט ביולוגית ורבייה-אקולוגית גרידא, יש סיכוי גבוה יותר שנתפס כאיסטרטגים של K, אך זה מתקזז על ידי התפתחות בצריכת משאבים שתתאים לאסטרטגים r.

גורם אבולוציוני טכנולוגי

ההתפתחות האקספוננציאלית של צריכת המשאבים שלנו אינה נובעת מגידול באוכלוסיה, כמו שקורה לבעלי חיים אחרים, אלא מהתפתחות טכנולוגית, שמצד אחד פותחת בפנינו אפשרויות רבות אך מצד שני פירושה גם שאנחנו מתקרבים במהירות לכושר הנשיאה של כדור הארץ. כמו אסטרטגיות r, אנו מצלמים במהירות עוצרת נשימה לא רק על שובבותינו, אלא אפילו מעבר לכך. אם לא נצליח להאט את ההתפתחות הזו, תוצאה קטסטרופלית נראית בלתי נמנעת.

עם זאת, העובדה שאנחנו יותר אסטרטג K מנקודת מבט ביולוגית יכולה להפוך אותנו לאופטימיים. עמידה בנטיות התנהגותיות מבוססות ביולוגית דורשת מאמצים מיוחדים, מכיוון שאלו מושרשים מאוד עמוקים ולכן ניתן להביא לשינוי התנהגותי רק באמצעות אמצעי נגד קבועים ברמה המודעת. עם זאת, מכיוון שניתן למצוא נטיות ר-אסטרטגיות ברמה נרכשת תרבותית, צריך להיות קל יותר להשיג את התנהגותנו.

מערכת: הפעל מחדש

אבל זה דורש בסיסי ארגון מחדש של המערכת שלנו, כל הכלכלה העולמית מכוונת לצמיחה. ניתן להמשיך במערכת רק על ידי הגדלת הצריכה, הגדלת הרווחים והצריכה הגוברת המשאבים הנלווית לה. מערכת זו יכולה להישבר רק באופן חלקי על ידי הפרט.
צעד חשוב לבריחה ממלכודת הצמיחה ניתן למצוא גם ברמה האישית: הוא מבוסס על שינוי מהותי במערכת הערכים שלנו. בובי לוא, פסיכולוג אמריקני, רואה פוטנציאל גדול בהערכה מחודשת של רכוש והתנהגות. היא מסתכלת על ההתנהגות שלנו מנקודת המבט של בחירת שותפים ושוק השותפים, ורואה בכך סיבה אחת לשימוש הבזבזני שלנו במשאבי כדור הארץ. סמלי סטטוס ממלאים תפקיד חשוב בבחירת בן / בת הזוג, שכן בהיסטוריה האבולוציונית שלנו הם היו אותות חשובים ליכולת לספק למשפחה משאבים חיוניים. בעולם הטכנולוגי של ימינו, ערך האות של סמלי הסטטוס כבר אינו כה אמין, ויתרה מכך האובססיה להצטברותם אחראית בחלקה לאורח החיים הבלתי בר-קיימא.

כאן ניתן למצוא נקודת מוצא להתערבויות אפשריות: אם השימוש בזבזני במשאבים כבר לא נתפס כמשהו שכדאי לחתור אליו, באופן אוטומטי יש ירידה בצריכה חסרת היגיון. אם לעומת זאת השימוש המודע במשאבים הוא מה שנחשב כנכס נחשק, אז באמת ניתן לעשות משהו. פוסטים נמוכים שננהג בצורה יותר קיימא אם זה יהפוך אותנו לרצויים יותר בשוק השותפים. התערבויות שנראות בחלקן מוזרות נובעות מכך: למשל, היא מציעה שמזון המיוצר בת קיימא נמכר במחירים גבוהים מאוד על מנת להפוך אותו לסמל סטטוס. אם משהו הוקם כסמל סטטוס, זה יהיה באופן אוטומטי רצוי.

ניתן כבר להבחין בהתפתחויות מתאימות: תשומת הלב המוקדשת למוצא מזון והכנתו במעגלים מסוימים כיום מראה כיצד ניתן להעלות את סגנון החיים לסמל סטטוס. ניתן להקצות את סיפור ההצלחה של מכוניות חשמליות מסוימות לתפקודן האמין כסמל סטטוס. עם זאת, מרבית ההתפתחויות הללו עדיין מכוונות לצרכנים, שלמרות שהן מפנות צמיחה לכיוונים מסוימים, אינן מצמצמות אותה מספיק.
אם אנו רוצים להגביל את הצמיחה, אנו זקוקים לשילוב של התערבויות ברמה המערכתית עם שינויי התנהגות פרטניים. רק שילוב של השניים יכול לגרום לצמצום הצמיחה לרמה שאינה עולה על הקיבולת של כדור הארץ שלנו.

למות הפגנות יום שישי עבור כדור הארץ נותנים תקווה שהמודעות לצורך בשינוי גוברת. בקרוב יתבצעו פעולות כדי להציב גבולות עדינים לצמיחה במהירות האפשרית לפני שהתמוטטות אכזרית בכושר הנשיאה תוביל לקטסטרופה דרמטית.

מידע: הטרגדיה של המפקח
כאשר המשאבים הם ציבוריים, זה בדרך כלל לא ללא בעיות. אם אין מערכת כללים לשימוש במשאבים אלה, ובדיקה אם קיימים גם כללים אלה יכולה להביא במהירות למיצוי המשאבים הללו. באופן קפדני, מה שמוביל לדיג יתר של האוקיינוסים ולשימוש בזבזני במקורות מאובנים כמו נפט וגז הוא היעדר כללים אפקטיביים.
באקולוגיה תופעה זו מכונה הטרגדיה של המפקד או ה טרגדיה של המפקח המכונה. המונח חוזר במקור לוויליאם פורסטר לויד, ששקל התפתחות אוכלוסייה. בימי הביניים, נקבעו כיפות, כמו מרעה משותף. הרעיון מצא את דרכו לאקולוגיה גארט הארדן כניסה 1968.
לדברי הרדין, ברגע שמשאב יהיה זמין באופן מלא לכולם, כולם ינסו להרוויח כמה שיותר לעצמם. זה עובד כל עוד המשאבים אינם מיצויים. עם זאת, ברגע שמספר המשתמשים או השימוש במשאב עולה מעבר לרמה מסוימת, הטרגדיה של הקומונות נכנסת לתוקף: אנשים ממשיכים לנסות למקסם את הרווחים שלהם בעצמם. לכן המשאבים כבר לא מספיקים לכולם. עלות הניצול יתר נופלת על הקהילה כולה. הרווח המיידי גבוה משמעותית עבור האדם, אך עלויות לטווח הארוך חייבות להיות נושאות על ידי כולם. על ידי מקסום רווח קצר רווח, כל אחד תורם הן לקהילה והן לחורבן הקהילה. "חופש ברמת הכלל מביא חורבן לכל", אומרת המסקנה של הרדין, למשל, שאתה לוקח מרעה קהילתי. החקלאים יאפשרו לכמה שיותר פרות לרעות, מה שיגרום לכך שהמרעה יעבור לרעה מוגזמת, כלומר ייפגע הדשא, וגידול בר-קיימא במרעה יסבול כתוצאה מכך. בדרך כלל ישנם כללים ותקנות למשאבים משותפים שמבטיחים כי הם לא מנוצלים יתר על המידה. עם זאת, ככל שהמערכות החולקות את המשאבים גדולים יותר, כך מנגנוני הבקרה הללו הופכים להיות קשים יותר. אתגרים גלובליים זקוקים לפתרונות שונים מאלו שעבדו במערכות של ימי הביניים. כאן נדרשים חידושים ברמה המערכית וגם ברמה האישית.

תמונה / וידאו: Shutterstock.