in

אהבה ללא דלת - טור מאת מירה קולנק

מירה קולנק

דניאלה קצנברגר, ידועה ופופולארית בגלל שהיא מדברת על מה שאחרים רואים כ"יותר מדי מידע ", אמרה לאחרונה לציבור כי הדירה שלה חסרת שטח בגלל חוסר מקום. מה שעצבן אותה עכשיו ארוסה ואבא ילדה קודם. אך בני הזוג התגברו על הביישנות ושמחים כעת כי לא נותר שום דבר להתבייש בו. זה הזמן שהמשפט המפורסם מנאום ההשלמה של אינגבורג בכמן בעת ​​קבלת פרס משחק הרדיו של המלחמה מסנוור את 1959 - "האמת סבירה לאנושות" - מקבל מימד אחר. אני שומע כבר את ריינר לנגאנס מוחא כפיים ברקע!

לפיכך אמר Süddeutsche Zeitung את הדברים בראיון שנערך לאחרונה ל- 75. יום הולדת, שהכל לא כל כך נהדר. מה שנראה כה נינוח, היה בסופו של דבר אך צפוף מאוד והיום כולם גרים שוב בדירות משלהם עם דלתות צירים. בכל מקרה, אני חושב שאתה יכול להרחיק לכת ולהכריז על הפרויקט "רחוק עם הקלוטרה" ככישלון.

"אנו יודעים כי בן הזוג חותך באופן קבוע את ציפורני הרגליים, אך זה משנה אם אנו צופים בו."

רבים ממש אוהבים לבלבל את ההיכרות עם האמון. לא, זה לא אותו דבר. עם כל הסודות הקטנים שיש לכולם ויש שמתגלים בהדרגה במערכת יחסים, התעלומה אינה חייבת לפנות את מקומה. נגיד: אנו יודעים כי בן הזוג חותך באופן קבוע את ציפורני הרגליים, רק זה משנה אם אנו גם צופים.

מה שלנגאן מבטל כקטנוני-בורגני, כלומר שלכולם יש פרטיות משלו, שהוא גם רוצה לשמור עליו, אינו ביטוי של חוסר אמון. הרוצה לתקשר שאין לו סודות מהאחר, לא צריך לבחור בדרך לשירותים. אנו יודעים שהאדם האחר הוא בן אנוש ומודע היטב על כל התהליך, מה גם שאנחנו מכירים אותם מעצמנו. לא, מערכת יחסים אינה זקוקה לצורה זו של חוסר גבול כדי להיחשב מושלמת.

דבר שמדהים אותי הוא שאחד ההבדלים הגדולים ביותר בין גרמניה לאוסטריה הוא באמת נושא האסלה. תשכחו מהשפה, מהמנטליות והקפה. לא, בשאלת השירותים בשירותים, הרפאים שונים. בגרמניה שני החדרים מאוחדים, לרוב מופרדים בהומור הצואה מול אוסטריה. אני גם לא יודע איך זה הגיע בגרמניה לרעיון הזה של המיזוג, אבל מישהו היה צריך פעם לשים שם עצירה. לא מעשי בטירוף, לא ידידותי למשתמש ורק בגלל שיש אריחים בשני החדרים זה לא אומר שהם שייכים זה לזה.

אז אנחנו חושבים שהשירותים הם החדר הכי אינטימי בדירה. וחדר השינה? אבוי, חדר השינה נשמע רק לאוזניים החיצוניות אינטימיות במיוחד. לישון באותה המיטה דורש אמון, אחרי הכל, כיוון שישן הוא בדרך מסוימת חסר הגנה, אך צורה זו של אינטימיות היא כזו שאדם אוהב לחלוק. בעיקר, לפחות.

אבל מה שקורה בשירותים, צריך להישאר גם בחדר האמבטיה. אחרי הכל, האחד היה בהתחלה ולכן גם הוא חרד לתת לשני עדיין את האשליה שאחד הוא אדם שבניגוד לכל חוקי הטבע לעולם לא יצטרך לחתוך את ציפורני הרגליים. מדוע האמת, שממילא איננה בגדר תעלומה, לא יכולה להישאר עד סוף הימים משהו, מה שכל אחד עם עצמו בפרווה (כן, לא בכדי השם הזה) עושה?

כי זה אינסוף יותר נוח. זה ממש כמו בגדים, שהפכו יותר ויותר פרקטיים ונוחים לאורך מאות שנים. והאינטראקציה זה עם זה נעשתה יותר משוחדת. מי הולך הביתה היום לארוחת ערב? מסורבל? בהחלט! אבל גם לחוסר הצורה יש את המחיר. מערכות יחסים חסרות צורה יטעמו בסופו של דבר כל כך מעופשות.

"אז, מדי פעם, הסר את מכנסיך הכוסות או השאר את התלתלים בשירותים ותן לעצמך את האשליה שהאדם האחר עשוי להיות אחד האנשים הבודדים שעבורם לא חלים חוקי הטבע."

זכור את השיר של צ'ארלס אזנבור "אתה משחרר את עצמך!" אז, מדי פעם, הסר את מכנסיך הכוסות או השאר את התלתלים בשירותים והיכנע לאשליה שהאדם האחר עשוי להיות אחד האנשים הבודדים שעבורם לא חלים חוקי הטבע. או סתם קצת.

אה, וכך אתה לא צריך לדאוג לגברת קצנברגר בינתיים: בינתיים היא עברה לבית עם ארוסה והתינוק, שיש בו מקום לדלתות. לכל החדרים. אמרתי כן, תם העידן חסר הרעש.

תמונה / וידאו: אוסקר שמידט.

נכתב על ידי מירה קולנק

1 Kommentar

השאירו הודעה
  1. גב 'קולנק היקרה,
    אני תמיד אוהב לקרוא את הטור שלך. ההבדל בין גרמניה לאוסטריה מכה את הציפורן בראש, * טעים * (או במקרה זה לא בדיוק טעים) 🙂

Schreibe einen Kommentar